היא היתה פראית, באת ונגעת
בלילות שרת לה שירים
היא פשטה חולות וים כשהבאת חאקי
הפרית מקומות קשים
She was wild; you came and touched.
At night you sang her songs.
She shed sands and sea when you brought khaki.
You made hard places fertile.
חבקת אותה אנושות -
היא חומקת מתחת לזרוע
נטעת בה תקוות -
לא נתת לה מים לגמוע
היא לא יודעת עלי ועליך
אפילו שקולך נדם
אדמה לפני, אדמה אחרי
שנתת לה תכונות אדם
You embraced her, humanity —
she slips from under your arm.
You planted hopes in her —
but you did not give her water to drink.
She knows nothing of me and of you,
even though your voice has fallen silent.
Earth before, earth after,
to which you gave human traits.
היא היתה הדבש, אתה זבת חלב
הפקדת שומרים על חומותיה
כבישים שסללת אחרי המדבר -
נאספו לקמטים בפניה
She was the honey; you were dripping milk.
You posted guards on her walls.
The roads you paved beyond the desert —
gathered into wrinkles on her face.
אחר כך רצית אחרת
אחת עם פנים של ז'ורנל
זאת שבבית תמונה דהויה -
חאקי שחוק ומסורבל
Afterwards you wanted another,
one with a magazine face,
the one whose picture at home is faded —
khaki, worn and cumbersome.
חבקת אותה אנושות -
היא חומקת מתחת לזרוע
נטעת בה תקוות -
לא נתת לה מים לגמוע
היא לא יודעת עלי ועליך
אפילו שקולך נדם
אדמה לפני, אדמה אחרי
שנתת לה תכונות אדם
You embraced her, humanity —
she slips from under your arm.
You planted hopes in her —
but you did not give her water to drink.
She knows nothing of me and of you,
even though your voice has fallen silent.
Earth before, earth after,
to which you gave human traits.
היא תשאר פה גם אם תלך
היא זונה עם עבר מפוטם
משתטחת לרגלי כל עומד -
אם הוא משקה אותה דם
She will stay here even if you leave.
She is a whore with a fattened past.
She sprawls at the feet of any who stands —
if he waters her with blood.
מעליה עמים נופלים -
אין לה אוזניים לשמוע
היא טומנת ילדים
כשאין לה מים לגמוע
Over her, nations fall —
she has no ears to hear.
She buries children
when she has no water to drink.
חבקת אותה אנושות -
היא חומקת מתחת לזרוע
נטעת בה תקוות -
לא נתת לה מים לגמוע
היא לא יודעת עלי ועליך
אפילו שקולך נדם
אדמה לפני, אדמה אחרי
שנתת לה תכונות אדם
You embraced her, humanity —
she slips from under your arm.
You planted hopes in her —
but you did not give her water to drink.
She knows nothing of me and of you,
even though your voice has fallen silent.
Earth before, earth after,
to which you gave human traits.
