אחרי עשרים שנה
את עוד מנגנת
גיטרה ישנה
את עוד מתכוונת
מבין המיתרים
לטוב שבשירים
עוד לא נכתב
After twenty years
you still play
an old guitar,
you still mean it—
from between the strings,
the best of songs
has not yet been written.
אחרי עשרים שנה
שוב אינני ילד
תמו נעורי
שיבה זרקה במלך
רק את עודך עימי
איתך שוב אל עצמי
אני חוזר
After twenty years
I am no longer a child;
my youth is over,
gray has set in my hair.
Only you are still with me;
with you, back to myself,
I return.
עוד אותו הצליל
עוד אותו הטעם
שמור כמו יין, יין טוב
מתנגנת בי
מנגינה בוקעת
מבין אצבעותי
לכי לך אל הרחוב
Still the same sound,
still the same taste—
preserved like wine, good wine.
Within me it plays,
a melody breaks forth
from between my fingers:
go out to the street.
ושוב עולה השיר
ושוב עד כלות הנפש
פרי געגועי
ימי רימון וגפן
ורוח בי עוד שר
רועד אותו מיתר
עשרים שנה
And again the song rises,
and again, until the soul is spent;
the fruit of my longing,
days of pomegranate and vine.
And a wind still sings in me—
that same string trembles:
twenty years.
עוד אותו הצליל
עוד אותו הטעם
שמור כמו יין, יין טוב
מתנגנת בי
מנגינה בוקעת
מבין אצבעותי
לכי לך אל הרחוב
Still the same sound,
still the same taste—
preserved like wine, good wine.
Within me it plays,
a melody breaks forth
from between my fingers:
go out to the street.
אחרי עשרים שנה
היה היה לי רע
את שיר המעלות
האם אתה שומע
אשיר עד יום מותי
נושאת את תפילתי
המנגינה.
After twenty years
it was, it was hard for me.
The Song of Ascents—
do you hear?
I will sing until the day I die,
bearing my prayer—
the melody.
