אין לו אף אחד ולאף אחד אין אותו אולי יש לו ירח מלא ולירח מלא יש אותו מה שהוא היה רוצה - אסור לו לעשות אסור לו לנסות, לכסות ולחסות אם מזמינים אותו הוא בא שוהה ומסתלק תורם שמיעה תורם מנוד ראש שותק כמתאפק פוחד שאם הוא רק יפתח לרגע את הפה תפרוץ החוצה יבבה עם חתיכת חזה

He has no one, and no one has him. Maybe he has a full moon, and the full moon has him. What he would like to do—he is forbidden to do. He is forbidden to try, to cover up and to take cover. If invited, he comes, lingers, and slips away. He offers an ear, offers a nod, silent as if restraining himself. Afraid that if he so much as opens his mouth for a moment, a whimper will burst out together with a piece of his chest.

מרטיב את השניים מכביד על הלשון מכהה את העיניים חונק את הגרון שיהיה שלא יהיה - אבל כאן רק כאן!

It moistens the teeth, weighs down the tongue, dims the eyes, chokes the throat. Whatever it is or isn’t—but here, only here!

זאב בודד בלי משהו את ליבו לצודד בלי מישהו בשובו מתנודד בלי איכשהו את רוחו לעודד בלי עזר שכנגד להתמודד זאב בודד

Lone wolf without something to sway his heart, without someone—on his return he staggers, without a “somehow” to buoy his spirit, without a helpmate, a counterpart, to contend alongside, lone wolf

הוא לא יתחתן ולא יוליד ודאי לא יגדל (רק ש) מבחורה לבחורה זה נעשה יותר טפל, תפל המיסתורין שלו מושך אותן כמו פרפרים לאור ויש לו נגד זה שתיקה כמו מן משחה של עור אתה רואה אותו הולך עם חבילת כביסה לשון בחוץ שיניים מגורות לנגיסה היערות שלו זה דלפקים עיני מוזג וזמן זה הדבר היחידי שהוא הורג

He will not marry and will not beget, certainly will not raise. (Only that) from girl to girl it becomes more trivial, bland. His mystery draws them like butterflies to light, and against that he has silence like a kind of skin ointment. You see him walking with a bundle of laundry, tongue out, teeth itching for a bite, his forests are counters, the bartender’s eyes, and time is the only thing he kills.