אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני ובעיניה שקט לא מכאן אופליה הקטנה הייתה יפה ממני וחכמה ממני כל הזמן

Little Ophelia was bigger than me and in her eyes, a silence not from here Little Ophelia was more beautiful than me and wiser than me all the time

בגיל חמש עשרה היא התמסטלה מיין היא לא לבשה מתחת שום דבר האנשים אמרו והם אומרים עדיין שהיא נותנת שם לא טוב לכפר

At fifteen she got drunk on wine She wore nothing underneath People said, and they still say that she gives the village a bad name

היא ישנה עד סוף הצהריים כמו אינדיאני היא צבעה את הפנים בכל מיני צבעים שלא יורדים במים ואמא התביישה מהשכנים

She slept until the end of the afternoon Like an Indian she painted her face in all kinds of colors that don't come off in water And mother was embarrassed in front of the neighbors

אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח היא לא הבינה מה זאת אהבה הכדורים שלה עשו לה מצב רוח רע ומין צורה כזאתי עצובה. עצובה

Little Ophelia always wanted to rest She didn't understand what love is Her pills put her in a bad mood and gave her such a sad look. Sad

אני זוכר אותה יפה ומחייכת כשלקחו אותה בסוף אל המוסד וארבעים דודים עמדו על יד הדלת ובתור נישקו לה את היד

I remember her, beautiful and smiling When they finally took her to the institution And forty uncles stood by the door and in line they kissed her hand

כבר חמש שנים מילה היא לא כתבה לי את הפנים שלה קשה לי כבר לזכור ורק ההורים שלה אמרו שזה נורמאלי שזה רק משבר ושזה יעבור

For five years she hasn't written me a word It's already hard for me to remember her face And only her parents said that it's normal that it's just a crisis and that it will pass

ובליל סופה אני חולם עליה יחפה הולכת על החוף קוטפת את השמש, קוטפת את הירח את הפרחים שאי אפשר לקטוף אופליה הקטנה...

And on a stormy night I dream about her Barefoot, she walks on the shore Picking the sun, picking the moon the flowers that cannot be picked Little Ophelia...