על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך
Over the Negev descends the autumn night
and quietly, quietly kindles stars,
as the wind passes at the threshold,
clouds move along the road.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו
Already a year we have scarcely felt
how time has passed in our fields.
Already a year, and few of us remain,
how many are no longer among us.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח
Yet we will remember them all,
the beauty of the forelock and the bearing,
for such friendship will never
let our hearts forget.
Love sanctified in blood,
you will return among us to bloom.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת
Friendship, we bore you without words,
gray, stubborn and silent.
From the great nights of terror
you remained bright and burning.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר
Friendship, like all your youths,
again in your name we shall smile and go,
for comrades who fell by the sword
left your life as a memorial.
ונזכור את כולם...
And we will remember them all...
