יושבים לבד על המרפסת הוא בן שמונים והיא קצת פחות הוא לא כועס, היא לא כועסת אבל עצוב להם לחיות

Sitting alone on the balcony He is eighty and she a little less He isn't angry, she isn't angry But it's sad for them to live

הבן הבכור נפל בנגב במלחמה הראשונה הבת נסעה ללמוד בבוסטון ולא חזרה שלושים שנה

The eldest son fell in the Negev in the first war The daughter went to study in Boston and hasn't come back for thirty years

אם פעם תראו אותם מחוברים לתמול-שלשום ביום של גשם או יום חם חייכו, הגידו שלום

If you ever see them tethered to yesterday and the day before on a rainy day or a hot day smile, say hello

כמו ניצולים מתוך מפולת מסתנוורים באור ראשון הולכים לאט עד המכולת חוזרים עם לחם ועיתון החדשות לא מתחדשות, לא הן רק חוזרות שוב על עצמן ועיניהם לא מתרגשות, לא בוהות עמוק מתוך הזמן

Like survivors from a landslide dazzled by first light they walk slowly to the grocery return with bread and a newspaper The news does not renew, no it only repeats itself again and their eyes are not moved, no staring deep out of time

אם פעם תראו אותם מחוברים לתמול-שלשום ביום של גשם או יום חם חייכו, הגידו שלום

If you ever see them tethered to yesterday and the day before on a rainy day or a hot day smile, say hello

הוא לא עונה, היא לא שואלת רק מחכים יומם וליל אך איש כבר לא מקיש בדלת הטלפון לא מצלצל

He doesn't answer, she doesn't ask they only wait day and night but no one knocks at the door anymore the telephone doesn't ring

אם פעם תראו אותם מחוברים לתמול-שלשום ביום של גשם או יום חם חייכו, הגידו שלום

If you ever see them tethered to yesterday and the day before on a rainy day or a hot day smile, say hello