אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח
To the city captive to a dream,
a heavy, alien shadow burst forth,
and the moon, in red,
dipped its dominion in soot.
מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא
דומית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות
Whoever did not shut his eyes
suffered his bitter night;
a silence of surrender without a fight,
each kept his weapon until death.
איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
How over Prague the dawn did not break,
by the third its strength was spent,
how the voice of the square, bustling in festival, fell silent.
A song I dreamed about Prague —
there the dawn will yet break.
כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חרשים
ובצוארה המאכלת
Like an old yellowing photograph,
a city of ghosts lurches,
at the feet of deaf bears,
and at her neck, the sacrificial blade.
את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח
Through its doorway no one goes out;
a salty reek of ghettos,
from end to end,
is borne over the city on the wind.
איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
How over Prague the dawn did not break,
by the third its strength was spent,
how the voice of the square, bustling in festival, fell silent.
A song I dreamed about Prague —
there the dawn will yet break.
רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק בפתח
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר העיר שמתה
Only the silence in it remained,
a young man slips at the doorway,
then a strange light rose for him —
there in the square of the city that died.
שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע
A song I dreamed about Prague,
there the dawn will yet break,
there the dawn will yet break.
