[פזמון] ולפעמים זה מרגיש כמו כישוף זה כמו לקחת תנופה ולהצליח לעוף ולעולם לא אכנע לטירוף כי אלוהים תמיד שומר...

[Chorus] And sometimes it feels like a spell. It’s like taking a run-up and managing to fly. And I will never yield to the madness, ’cause God is always watching over...

[וורס 1] יו, שוב הם מקבלים את השורות לתוך הראש כמו מכות בושידו איזי על המיקרופון ג'וזף על הדו רה מי פה סול לה סי דו מחובר למוזיקה מחבל הטבור מספר את הסיפור על הדיבור מסדר את הגימור מחבר מאזינים אל השידור המרצה של השיעור זאת מלחמת השחרור רע כמו בני ענק כמו דני משחק את המשחק בקטע הטרוגני ראפ בגנים אז הנני עם שיט שאף אחד פה לא ייקח ממני "איך הוא שר מהר וואו איזה יופי" תבדילו לבד בין אמיתי לבלופים הכל בראש וכשאין בו דופי משאיר טעם של עוד כמו סוכריה של טופי ואז ננוח וניקח נשימה נמשיך עם זה באיזי "מי זה?" אה נשמה מגשים ת'מטרות מתוך הרשימה כי נולדתי לשרוף ת'במה

[Verse 1] Yo, again they take the lines straight to the head like Bushido strikes. Easy on the microphone, Joseph on the do re mi fa sol la si do. Plugged into the music by the umbilical cord, telling the story about the word. Polishing the finish, hooking listeners up to the broadcast. The subject of the lesson is the War of Independence. Bad like Beni, giant like Dani, playing the game in a heterogeneous style. Rap in the genes, so here I am with shit that nobody here will take from me. “How does he sing so fast? Wow, that’s beautiful.” — you can tell for yourselves what’s real and what’s bluffing. It’s all in the head, and when there’s no flaw in it, I leave a taste for more like a toffee candy. Then we’ll rest and take a breath, keep it easy — “Who’s that?” Ah, sweetheart. Checking off the goals from the list, ’cause I was born to burn the stage.

[פזמון] ולפעמים זה מרגיש כמו כישוף זה כמו לקחת תנופה ולהצליח לעוף ולעולם לא אכנע לטירוף כי אלוהים תמיד שומר...

[Chorus] And sometimes it feels like a spell. It’s like taking a run-up and managing to fly. And I will never yield to the madness, ’cause God is always watching over...

[וורס 2] יותר מדי מילים במינימום זמן הכל מכוון משנה תוכניות יוצא לאולפן יורק את הקטע הכי מגוון מלמעלה מוריד פצצות בתים גדולים שעות קטנות שוב היד רושמת לא נשארת במקום אני מסתובב עם הראש אל החלון ורואה כבר אור יום לא מוצא לזה הסבר הגיוני מרגיש שזה לא אני כי לפעמים זה גם נשמע גאוני אז מי בצד השני חיי בפיצול אישיות עם מטורף חולני שעושה אותי מבסוט אחרי מליון הקלטות כבר נפתחות הדלתות מרגיש בלב שלם שהיה שווה לחכות ראיתי אלף ידיים באוויר אבל נשארתי עם רגליים על הקרקע כי ברגע שאני מתחיל לשיר אז כל השאר זה חרטה חיי על תהיה וניסוי בין הנסתר לגלוי בין הרצוי למצוי בין השפוי לשתוי בין המואר לכבוי בין אנשים שמבטיחים לי הבטחות בלי טיפת כיסוי אבל עדיין שיכור לא מיין ה-א' אל ה-י' אל המאדאפאקין ז' חי בין הבס לתופים לגיטרות השיר הזה לא מיועד לכפרות מתחיל לגדול לזה מבלי ליפול לזה וולאק לא יודע איך לקרוא לזה אני רק הטבח אבל אתה זה שבוחר בסופו של דבר אם לאכול את זה

[Verse 2] Too many words in minimum time — everything is dialed in. Changing plans, heading to the studio, spitting the most diverse piece. From above I drop bombs — big verses in the small hours. Again the hand is writing, not staying in place. I turn my head to the window and I already see daylight. I can’t find a logical explanation; it feels like it isn’t me. Sometimes it even sounds genius — so who’s on the other side? I live with split personality, with a crazy sicko who makes me pleased. After a million recordings, the doors are opening. I feel with a whole heart — it was worth the wait. I saw a thousand hands in the air, but I kept my feet on the ground, ’cause the moment I start to sing, everything else is BS. I live on doubt and experiment — between hidden and revealed, between desired and real, between sane and drunk, between lit and extinguished, among people who make me promises without a drop of backing. But still I’m drunk — not from wine, from A to Y to the motherfuckin’ Z. I live between the bass, the drums, the guitars — this song isn’t meant for atonement rituals. I’m starting to grow into it without falling into it — wallah, I don’t know what to call it. I’m just the cook, but in the end you’re the one who chooses whether to eat it.

[פזמון] ולפעמים זה מרגיש כמו כישוף זה כמו לקחת תנופה ולהצליח לעוף ולעולם לא אכנע לטירוף כי אלוהים תמיד שומר...

[Chorus] And sometimes it feels like a spell. It’s like taking a run-up and managing to fly. And I will never yield to the madness, ’cause God is always watching over...