מתוך החושך את עוד תמצאי זריקה של אור גם כשכבר לא רואים לאן לחזור תרימי את הראש שלך למעלה תראי ת'ניצוצות מול העיניים חבקי את השריטות שלך ויאללה חמש דקות ואפ על הרגליים

Out of the darkness you'll still find a burst of light even when you can no longer see where to return lift your head up you'll see the sparks before your eyes embrace your scars and let's go five minutes and you're back on your feet

ראיתי מספיק נשמות אבודות מטיילות בעולם הזה עדיין ממשיך לקוות לקבל ת'תשובות שיסבירו לי למה זה כוס אחת שיהיה לבריאות (אוקי) השניה לטשטש מציאות (אוי ויי) השלישית כבר תרד בקלות ובכוס החמישית שלה היא לא יודעת כמה זה פתאום זה לא מזיז ולא כואב כי לא אכפת לה לא חשוב באיזה יום עם מי לזרום על איזה סטלה מחליפה מעגלים מסיבות מגדלים מכוניות מנהלים וואלק אין לה כללים אותן צלילות אותם צלילים יותר חזק יותר אלים

I've seen enough lost souls wandering this world still keep hoping to get the answers that will explain to me why it is one glass to 'cheers' (okay), the second to blur reality (oy vey) the third will go down easily, and by her fifth glass she already loses count suddenly it doesn't move her and it doesn't hurt because she doesn't care it doesn't matter what day, with whom to go, on what kind of high switching circles, parties, towers executive cars — honestly, she has no rules the same dives, the same sounds louder, more violent

מבחוץ הכל נראה אחרת מלמטה כל האדמה בוערת מספרת כמה שאת מאושרת אל תגידי לי למי את משדרת

From the outside everything looks different from below the whole ground is burning you tell how happy you are don't tell me who you're broadcasting it to

עסקים כרגיל עסקים כרגיל עסקים כרגיל משדרת עסקים כרגיל עסקים כרגיל עסקים כרגיל כמו דיילת במחלקת עסקים משדרת עסקים כרגיל

Business as usual, business as usual, business as usual broadcasting business as usual business as usual, business as usual like a flight attendant in business class, she broadcasts business as usual

משאכטות שברוטינה ליאכטות על המרינה מבאסים על הקאבינה לפסים של קוקאינה מחדר לא חדר עוד שבר בלב עשוי חסרינה מגבר לא גבר עוד גבר נכנס פה בקומבינה בנתיים זה קורה מול העיניים וזה לא נותן לשבת ככה בחיבוק ידיים מחשבות מתי לתלות ת'נעליים כשהנשמה כבר לא צמאה למחיאות כפיים ועדיין שואלים אותי מתי תחזור נו איזי גידלת פה דור מתי תוכל לכתוב ת'חלומות של מריאור

Puffs as a routine — yachts on the marina, bumming in the cabin — to lines of cocaine, from room to room — another crack in a heart made of porcelain, from man to not-a-man — another man slipped in here through a scheme, in the meantime it’s happening before our eyes, and it won’t let you sit idly by, thoughts of when to hang up the boots, when the soul is no longer thirsty for applause, and still they ask me when you’ll return — well, Izzy, you raised a generation here, when will you be able to write the dreams of Mar’eor

כנראה שאף פעם ובאמת שניסיתי כנראה שהרבה יותר קל לי לכתוב על דברים שראיתי לשחרר את הזעם כנראה שזה קריטי בשירים שיצאו לי גם בלי שרציתי

Probably never, and I really tried it seems it's much easier for me to write about things I've seen to release the anger — apparently that's critical in songs that came out of me even when I didn't want to

מבחוץ הכל נראה אחרת מלמטה כל האדמה בוערת מספרת כמה שאת מאושרת אל תגידי לי למי את משדרת

From the outside everything looks different from below the whole ground is burning you tell how happy you are don't tell me who you're broadcasting it to

עסקים כרגיל עסקים כרגיל עסקים כרגיל היא משדרת עסקים כרגיל עסקים כרגיל משדרת עסקים כרגיל ובסוף היום היא תחפש מקום היא משדרת עסקים כרגיל

Business as usual, business as usual, business as usual she broadcasts business as usual business as usual — broadcasting business as usual and at the end of the day she will look for a place she broadcasts business as usual