כשהנר כבה פתאֹם, נשארתי עם כוכב ורוח, בִּשר את בֹּא הסתיו העיר סגרה דלתה, ואין יוצא אין בא ואני הנני מולך לא אשכח אותם ימים, הרגשתי כה לבד אך עִמדי, כמה שאז היית! וברדת ליל כוכב, הסתרת את פניך, כִּסיתי עינַי בתפִלה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואוהב אותך תמיד, בכל נימי נפשי, לך לִבי בך חשקי גם בדרך, בלכתי ובחדרי ביתי, חותם שמתיך על לִבי לא אשכח אותם ימים, הרגשתי כה לבד אך עִמדי, כמה שאז היית! וברדת ליל כוכב, הסתרת את פניך, כִּסיתי עינַי בתפִלה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד

When the candle suddenly went out, I was left with a star and a wind proclaimed the coming of autumn The city shut its door, and no one goes out, no one comes in And here I am before You I will not forget those days; I felt so alone Yet You were with me—how You were then! And as the starry night descended, You hid Your face; I covered my eyes in prayer Hear, O Israel: the Lord our God, the Lord is One And I love You always, with every fiber of my soul; to You, my heart; in You, my desire Also on the way, in my walking and in the rooms of my house, I have set You as a seal upon my heart I will not forget those days; I felt so alone Yet You were with me—how You were then! And as the starry night descended, You hid Your face; I covered my eyes in prayer Hear, O Israel: the Lord our God, the Lord is One