כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר... הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

For behold, the winter is past... the rain has passed and gone.

כְּמוֹ עֵץ בּוֹדֵד שֶׁנָּשְׁרוּ עֲלָיו אֶחָד אֶחָד נִתְפַּזְּרוּ פֵּרוֹתָיו וְעַכְשָׁו מִשֶּׁעָבַר הַסְּתָו הַגְּשָׁמִים יָרְדוּ וְהִנֵּה הִתְמַלְּאוּ כָּל שָׁרָשָׁיו הָאָבִיב שָׁלַח לְךָ אוֹתוֹתָיו

Like a solitary tree whose leaves have fallen, one by one its fruits have scattered, and now that autumn has passed, the rains have fallen and behold all its roots are filled, spring has sent you its signs.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר... הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

For behold, the winter is past... the rain has passed and gone.

לֹא יַעֲזֹר לֹא כֶּסֶף, לֹא זָהָב תְּחוּשָׁה שֶׁכָּל מַאֲמָצֶיךָ לַשָּׁוְא טוֹב עָשִׂיתָ, הִרְפֵּיתָ לַמַּצָּב וְהִנֵּה הַלֵּב שָׁב וּפוֹתֵחַ לְךָ שְׁעָרָיו הָאָבִיב שָׁלַח לְךָ מִכְתָּב

Neither silver nor gold will help, a feeling that all your efforts are in vain. You did well — you let go of the situation, and behold, the heart returns and opens its gates to you, spring has sent you a letter.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר... הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

For behold, the winter is past... the rain has passed and gone.

וּכְשֶׁתֵּצֵא וְתַקְשִׁיב לַשָּׁמַיִם "מַסְפִּיק לִנְדֹּד" אוֹמְרוֹת הַצִּפּוֹרִים מַבִּיט בַּחַלּוֹן בִּשְׁעַת צָהֳרָיִם הַיָּרֹק הַזֶּה מַטְרִיף אֶת הַחוּשִׁים בְּצַד הַסִּמְטָה סוֹגֵר אֶת הָעֵינַיִם שׁוֹאֵף עָמֹק אֶת רֵיחַ הַיַּסְמִין וְשׁוּב מֵעָלֶיךָ מַשַּׁק הַכְּנָפַיִם "מַסְפִּיק לִנְדֹּד" אוֹמְרוֹת הַצִּפּוֹרִים

And when you go out and listen to the sky, “Enough wandering,” say the birds. You look out the window at noon, this green drives the senses wild. At the side of the alley you close your eyes, you breathe in deeply the scent of jasmine, and again above you, the beating of wings — “Enough wandering,” say the birds.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר... הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

For behold, the winter is past... the rain has passed and gone.