בין הררי בטון פוסעת קל ילדה קטנה היא לא כל כך קטנה עברו מאז כמעט עשרים שנה מול בניני ענק, ניאונים, מדרגות נעות קשה מאוד לזכור סמטאות ואין קולות של ילדים שמשחקים בחוץ ואין צלילים של אלטע זאכען אוטו גלידה ואקורדיון צלקת ישנה שהיא נפלה בגן חובה והיא לוקחת מעלית אל העבר

Between mountains of concrete lightly walks a little girl she’s not that little since then almost twenty years have passed amid giant buildings, neon lights, escalators it’s very hard to remember the alleys and there are no sounds of children playing outside and no sounds of 'alte zachen', the ice-cream truck and an accordion an old scar from when she fell in kindergarten and she takes an elevator to the past

והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה כמו לפני עשרים שנה והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה במעלית אל העבר

and she walks crying longing and she walks, crying like twenty years ago and she walks crying longing and she walks, crying in the elevator to the past

בזכרונות מרוחקים הכל נראה ורוד והעתיד שמדפק לנו צבוע באפור אבל לפני שממשיכים לרוץ קדימה חמוץ מתוק במעלית אל העבר

in distant memories everything looks rosy and the future that knocks on our door is painted gray but before we keep running forward bittersweet in the elevator to the past

והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה כמו לפני עשרים שנה והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה במעלית אל העבר

and she walks crying longing and she walks, crying like twenty years ago and she walks crying longing and she walks, crying in the elevator to the past