היא היתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה היא היתה הקיסרית של האובדים והתוהים הנודדים במרחבים של אלוהים

She was the white empress of the sounds born from the rips in the soul she was the empress of the lost and the wondering, the wanderers in the expanses of God

היא היתה הקיסרית היחפה ושפחתם של הכאב והבדידות החשופה היא היתה הנערה המקבצת נחמה במיתרים הניחרים שבגרונה

She was the barefoot empress and the handmaid of pain and naked loneliness she was the girl who gathers comfort in the hoarse cords of her throat

היא שרה כמו מי שנלחם על חייו היא שרה כמו מי שמסגיר את פחדיו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה פרח משוגע

She sang like one fighting for their life she sang like one who lays bare their fears she sang like one who needs a touch I want to call her a crazy flower

היא היתה הקיסרית האומללה ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה היא היתה הקיסרית של המוכים והכמהים הנבלעים במרחבים של אלוהים

She was the wretched empress and sometimes she screamed like a cursed bird she was the empress of the beaten and the yearning, swallowed up by the expanses of God

היא היתה אולי רק פרח משוגע אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה כי היא חיתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה המוות שתמיד ביקש לנסותה

She was perhaps only a crazy flower, but crazy flowers turn into a parable or a legend, for she lived too fast until death coveted her, death that always sought to test her.

היא שרה כמו מי שנטש את ביתו היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה פרח משוגע

She sang like one who abandoned their home she sang like one who pours out their plea she sang like one who needs a touch I want to call her a crazy flower