בכל רגע חולף
דיוקנך משתלב
בשיחה של הלב
אין מילה מיותרת
הן תכנס פתאומי כמו נס
בידך לפייס את עוקצו של הערב
In every passing moment
your portrait blends
into the heart’s conversation,
not a word is superfluous.
You enter suddenly, like a miracle;
it is in your power to soothe the evening’s sting
הלא כך דמות בדמות נקשרת
בדידות לאט לאט נמסרת
כדי שנקשיב, כדי שנקשיב
הלא כשדמות אל דמות נדהמת
גם הדממה אינה אילמת
עד שנשיב, עד שנשיב
Is it not thus, that image to image is bound,
loneliness slowly, slowly yields,
so that we may listen, so that we may listen.
And when a figure stands amazed before a figure,
even the silence is not mute,
until we reply, until we reply
כשבחושך החי
ינמנם לו הפנאי
יתלקטו בוודאי
התקופות של חיינו
עד יוארו זכרונות שסמרו
ודברים שבגרו בעירום אישוננו
When in the living darkness
leisure dozes,
the seasons of our lives
will surely gather,
until memories that bristled are illumined,
and things that have matured in the nakedness of our pupils
וחידות אין ספור הומות בעומק
חרדת פתאום וידוי של עונג
עד שנבין, עד שנבין
דברים רבים זורחים בחושך
תוגה וסוד גילוי של אושר
עד שנשכים, עד שנשכים.
And countless riddles hum in the deep,
a sudden dread and a confession of delight,
until we understand, until we understand.
Many things shine in the dark:
sorrow and the secret revelation of happiness,
until we rise early, until we rise early.
