גם למראה נושן יש רגע של הולדת שמיים בלי ציפור זרים ומבוצרים בלילה הסהור מול חלונך עומדת עיר טבולה בבכי הצרצרים

Even an old sight has a moment of birth. A sky without a bird, strange and fortified. On a moonlit night before your window stands a city steeped in the crickets’ weeping.

ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך והירח על כידון הברוש אתה אומר אלי העוד ישנם כל אלה העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש

And seeing that the road still keeps watch for the walker, and the moon on the cypress’s spear, you say to me: do all these still exist? Is it still permitted to ask softly after their well-being?

מאגמיהם המים ניבטים אלינו שוקט העץ באודם עגילים ולעד לא תיעקר ממני אלוהינו תוגת צעצועיך הגדולים

From their ponds the waters look at us, the tree is still, with red earrings, and never shall there be uprooted from me, our God, the sorrow of Your great toys.