כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

For you have stormed within me — forever I will shield you. In vain I will build you a wall, in vain I will set doors! My longing is toward you, and toward me is your garden, and my body reels, losing its hands!

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

To the books — only the sin and the judge. Suddenly forever, my eyes in you are dazed, while in the street a fighter bleeds raspberry sunsets — bind me into sheaves.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

Do not beseech those who shrink from drawing near. Alone I shall be a wanderer in your lands. My prayer asks for nothing; my prayer is one, and it says: here — take!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

To the edges of sorrow, to the springs of night, through iron streets, empty and long, my God commanded me to carry to your little ones, out of my great poverty, almonds and raisins.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Good that your hand still holds our heart. Do not pity it in its dizzy rush to run. Do not let it darken like a room without the stars that remained outside.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

There the moon blazes like a cook’s kiss, there the damp sky thunders its cough, there a sycamore will drop a branch to me like a kerchief, and I will bow to her and lift it.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות.

And I know that to the beat of the drum in cities of commerce, deaf and aching, one day I will yet fall, head-wounded, to pluck this smile of ours from among the chariots.