בהוא חוזר מבריחות ליליות
בוקר בוקר מליט את עיניו
של תגלינה לאור
היכן מטלטלת נפשו בלילות
והיא הכנועה, עושה את דברו
כמו המשרתות את צוי אדונים
And he returns from nightly escapades
morning after morning he veils his eyes
so that they will not rejoice in the light
where his soul is tossed at night
and she, submissive, does his bidding,
like maidservants obeying their masters’ commands.
פורשת כנפיה לעוף
ولפול, להקרע לגזרים ועם אור
היא חוזרת לשבת בפתח כניסה
כמו לו חלף פה עליה
הסער
She spreads her wings to fly,
and to fall, to be torn to shreds, and with the light
she returns to sit at the entrance,
as though over her here had passed
the storm.
פניה כמו בתמונה
ושוב היא רוקמת חיוך
לקראת קבלת פני אורחים שיבואו
Her face as in a painting,
and again she embroiders a smile
to welcome the guests who will come.
