[בית א׳] לכלכתי עם טיפות של חומצה את האסלה התמקדתי בזה, הרגיש לי משהו מיוחד אנשים הולכים בטור על המדרכה עם מבט כל כך חרוץ, הם רצים לתחנה אני להפך, מקווה לאחר ושיגידו לי בעבודה אתה לא מתאים יותר אני אשמח, עמוק, עמוק בלב אבל בערב לבטן שלי יהיה כואב כי צריך לתפקד בחברה להכניס את המשכורת, מותק, אין לך ברירה כי החובות, הם לא הולכים לשום מקום הם רק תופחים מיום ליום כמו טפילים על הלשון אמן שלא יהיה שלום, רק מלחמה אמן שלא היום יבואו ממס ההכנסה אמן שהשמיים יורידו טל והיגיון שיום אחד נמצא את היציאה מהחלום

[Verse 1] I dirtied the toilet bowl with drops of acid, I focused on it — it felt like something special. People walk in a line on the sidewalk, With such a diligent look — they run to the station. I, on the contrary, hope to be late, And that at work they’ll tell me, “You’re no longer a fit.” I’ll be happy, deep, deep in my heart, But in the evening my stomach will ache, Because you have to function in society, Bring in the paycheck, baby — you’ve got no choice, Because debts don’t go anywhere, They just swell day by day like parasites on the tongue. May there be no peace, only war, May they not come today from the tax authority. May the skies send down dew and reason, So that one day we’ll find the way out of the dream.

[פזמון] מצאתי דרך חדשה, הייתי מאושר וזה לקח אותי שלבים קדימה, ילד כה מוכשר אולי כישרון מבוזבז, מחזיק את הרגל על הגז כבר עלינו על הגל ועדיין לא נמאס

[Chorus] I found a new way — I was happy, And it took me steps ahead, such a gifted kid. Maybe a wasted talent, keeping my foot on the gas, We’ve already caught the wave and we’re still not tired of it.

[בית ב׳] אמן שלשום, כרגע יש רק זעם ואנרגיה אני ואח שלי עושים פה משהו מפגר טיפה כותבים תורה על מסכים, שופכים אמת עם עיפרון הכל מרגיש כל כך כבד וכל מילה שוקלת טון כמו רוח רפאים, מרחף מעל בטון ראיתי אנשים נעלמים מחוסר ביטחון בחום הזה שכל הזמן מאיים את החובות שלך צריך לשלם לא מעניין אותם שאתה לא בשל כל עוד יש לך שקלים יש על מה לדבר לקחתי, דפדפתי את הדפים, לא התרשמתי ראיתי את הסדקים על הכריכה ורק צחקתי משכתי חזק את העשן מהבקבוק ונכנסתי לעולם שרק טיפה פחות דפוק המציאות כבר לא הייתה חבר כל כך מה שלמדתי עד אז פתאום נראה לי מגוחך

[Verse 2] Amen — the day before yesterday; right now there’s only rage and energy. My brother and I are doing something here that’s a bit dumb, Writing Torah on screens, pouring out truth with a pencil, Everything feels so heavy, and every word weighs a ton, Like a ghost, I’m hovering over concrete, I’ve seen people disappear from lack of confidence, In this heat that keeps on threatening, You have to pay your debts, They don’t care that you’re not ready, As long as you’ve got shekels, there’s something to talk about. I took it, flipped through the pages — wasn’t impressed, I saw the cracks on the cover and just laughed, Pulled the smoke hard from the bottle And entered a world that’s only a drop less messed up. Reality wasn’t such a friend anymore, What I had learned until then suddenly seemed ridiculous to me.

[פזמון] מצאתי דרך חדשה, הייתי מאושר וזה לקח אותי שלבים קדימה, ילד כה מוכשר אולי כישרון מבוזבז, מחזיק את הרגל על הגז כבר עלינו על הגל ועדיין לא נמאס

[Chorus] I found a new way — I was happy, And it took me steps ahead, such a gifted kid. Maybe a wasted talent, keeping my foot on the gas, We’ve already caught the wave and we’re still not tired of it.