[פתיח] (מתישהו באמת הבנתי שהדיכאון הוא החבר הכי טוב שלי, שאי פעם היה לי, אבל אם עוצרים רגע ושואלים, רגע, בשביל מה לחיות, הוא המורה שלי, כל פעם שאני סוטה מהקשבה לעצמי, בשביל מה לחיות, הדרך של הלב שלי, הוא בא, כשהוא בא אני אומר בשביל מה אני חי, איזה מזל שבאת, אחרת הייתי לנצח נאבד, בשביל מה לחיות, זה לא נעים שהוא בא, מן הסתם, זה חייב להיות לא נעים, אחרת איך אני אקשיב, הוא חייב להעיר אותי עכשיו, אוקיי, אם הוא היה כזה, סליחה)

[Intro] (Sometime I truly realized that depression is my best friend I’ve ever had, but if you pause for a moment and ask, “What is there to live for?” — he is my teacher. Every time I stray from listening to myself, from the path of my heart, he comes. When he comes I say, “What am I living for? Lucky you came; otherwise I’d be lost forever. What is there to live for?” It’s unpleasant when he comes, of course; it has to be unpleasant, otherwise how would I listen? He has to wake me up now. Okay… if that’s how it was — sorry.)

[בית] רך מדי כמו צמר גפן מתוק אבל עדיין כשהוא מדבר אתה תשתוק יש קונספטים שקשה לתפוס אבא לא בבית, אמא היא הבוס מלכים בונים ארמונות מחול, מתפללים שלא יקרוס זרקו לאש זהב ויהלום שאפתנות יתר, לכל דבר יש זמן ומקום הכל התחיל מאחד עם חלום, הגענו עד הלום תכין את הסרט האדום, זה סיבוב הניצחון שובר לו את הראש עם לום היה חוצפן, אמר לי לא ואז ציפה שלא יקרה כלום, נכנס לדיכאון צבר חובות כמו כאבי גב כל הרחוב פרץ בצחוק כשהוא הסתכל עליו אמר לי איזה פעם, שאמאן, שמע, הגעתי לקצה אמרתי אין לך ברירה ולא אכפת לי מה אתה רוצה כל יום מנסה לקום מהמקום מה אתה עושה בשביל הסוף הטוב כסף זה רק רעיון טוב, לא יותר הביצוע בינוני, גם הוא כל הזמן חסר כמה יש, עדיין לא מספיק המוצר הסופי לא עונה על הציפיות, מה ציפית מטבעות וניירות, כל הכבוד, אין מה להגיד דבר עם מעשים, תחתוך וריד אם נמאס לך להסביר אל תקרין על אחרים כל אחד נולד עם איזה תסביך רק אתה תחליט אם הוא רציני כמו לא לשים ביצה בסביח כמו שאמא לא הכינה לבית ספר כריך הבטן מקרקרת, אח שלי, יש מצב לביס אני לא מקבל לא כתשובה, יהיה בינינו דיס תסגור את התריס, תביא את כל מה שיש לך בכיס (תביא את כל מה שיש לך, יא בן שרמוטה)

[Verse] Too soft, like cotton candy But still, when he speaks, you’ll shut up There are concepts that are hard to grasp Dad’s not at home, Mom is the boss Kings build palaces of sand, praying they won’t collapse They threw gold and diamond into the fire Over-ambition; everything has a time and a place It all started with one with a dream; we’ve come this far Get the red ribbon ready — this is the victory lap I smash his head with a crowbar He was cheeky, told me no And then expected nothing would happen — fell into depression Piled up debts like back pains The whole street burst into laughter when he looked at him He once told me: “Shaman, listen, I’ve reached the edge” I said: you have no choice, and I don’t care what you want Every day he tries to get up from the spot What are you doing for the good ending Money is just a good idea, nothing more The execution is mediocre; it too is always lacking However much there is — still not enough The final product doesn’t meet expectations — what did you expect Coins and banknotes, well done, nothing to say Speak with actions — cut a vein If you’re tired of explaining, don’t project onto others Everyone is born with some complex Only you will decide if it’s serious Like not putting egg in a sabich Like Mom didn’t make a sandwich for school The stomach growls, my brother, any chance for a bite? I don’t accept no as an answer — there’ll be a diss between us Close the shutter, bring everything you have in your pocket (Bring everything you have, you son of a whore)

[סגיר] (בשביל מה אני חי, עכשיו לכל רגש, אני התחלתי ככה לגלות את זה, שלכל רגש יש שאלה משלו, בדיכאון למשל, השאלה זה בשביל מה לחיות, תמיד שואלים את זה, בלי תשובה, אבל זה לא כזה, רוב הזמן שנלחמים בדיכאון, בעצם, השאלה היא כזה בשביל מה לחיות בכלל)

[Outro] (What am I living for. Now, for every emotion — I started to discover this — each emotion has its own question. In depression, for example, the question is “what is there to live for.” It’s always asked, without an answer. But it’s not exactly that; most of the time, when fighting depression, actually the question is kind of “what is there to live for at all”.)