החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר מזכרונם הוא לעולם לא ימחה

The sand will remember the waves, but no one remembers the foam, except for those who passed with the night wind, for from their memory it will never be erased.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם

Everything will return to the depths, except the white foam. The night candles have gone out. Friendship, love, the youth that suddenly came to its end, the youth that suddenly came to its end.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה

So too, on the shore of their heart something pale then trembled, and they wrote within the sand, as the passing moon suddenly lit up unfamiliar faces and a faint smile.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם

Everything will return to the depths, except the white foam. The night candles have gone out. Friendship, love, the youth that suddenly came to its end, the youth that suddenly came to its end.

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים ובית עלמין על הגבעות ושניים שחלפו דומם בין החצב והקברים והשיקמה

There were empty shells there that moaned a sea’s dirge, and a cemetery on the hills, and two who passed in silence between the squill, the graves, and the sycamore.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם הנעורים שבאו פתע אל סופם

Everything will return to the depths, except the white foam. The night candles have gone out. Friendship, love, the youth that suddenly came to its end, the youth that suddenly came to its end.