המסע אליו יצאתי
התארך אל תוך הלילה
לבד בצד הדרך
בנופים לא מוכרים
פרצופים זרים
בתים דולקים בתוך החושך
מדורה של נוודים
רכבת של חצות
The journey I set out on
stretched into the night
alone by the side of the road
in unfamiliar landscapes
strange faces
houses lit within the darkness
a nomads' campfire
a midnight train
ומלנכולי היתה מנת חלקי
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים
And melancholy was my lot
each evening she waited for me on the fishermen's pier
בכל עיר נמל מוארת
או בכפר יושב על המים
בשעות מעורפלות
שנמוגו כעשן
לא עזבה אותי
היתה לאורך כל הדרך
ילדה של נוודים
בצל הסמטאות
In every illuminated port city
or in a village sitting on the water
in hazy hours
that faded like smoke
she did not leave me
she was there all along the way
a child of nomads
in the shadow of the alleyways
ומלנכולי היתה מנת חלקי
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים
And melancholy was my lot
each evening she waited for me on the fishermen's pier
הצללית שלה חומקת
מרחפת על המים
בשעות מעורפלות
שנמוגו כעשן
Her silhouette slips away
hovering over the waters
in hazy hours
that faded like smoke
ומלנכולי היתה מנת חלקי
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים
And melancholy was my lot
each evening she waited for me on the fishermen's pier
