מדי פעם רק מדי פעם זה בסדר להיות קצת לבד כשיודעים ושיש לאן לחזור ויש עוד זכות לבחור הקולות בתוך ראשך כל השעות ושתי עינייך פתאום למטה שם אין אור

From time to time Only from time to time it’s okay to be a little alone when you know there is somewhere to return to, and there’s still the right to choose. The voices inside your head, all the hours, and suddenly your eyes are down, there is no light there.

אך איזה נוח שאפשר להיכנע כבר מעכשיו לתחושת יום עצוב של סתיו שאתה ממשיך לשווא אין סימנים וכלום לא משתנה

But how convenient that you can give in already now to the feeling of a sad autumn day, that you keep going in vain; there are no signs and nothing changes.

איזה נוח שאפשר שני עולמות לך, תבחר האחד מובן ואין בו סוד האחר קצת פחות אליו אתה נכנסת בכל זאת

How convenient that you can you have two worlds—choose, one is clear and holds no secret, the other, less so, and you enter it anyway.

ריקנות הופכת לפחד מחולשות שממשיכות להתקיים ואז נדמה, לא טוב כאן המחר המקום הפך לזר קורבן של עצמך כל השעות אתה אילם מול שקט מאיים

Emptiness turns into a fear of weaknesses that continue to exist. And then it seems tomorrow here isn’t good, the place has turned foreign. A victim of yourself at all hours, you are mute before a menacing silence.