יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

We set out slowly; the night was pale, In the distance the lights were glimmering, And you were as lovely as your eyes When the tears were held within them.

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

The jackal howled, and you went to the vineyard, And your tear fell like resin, And you remembered the hours before We set out along the narrow path to battle.

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד...

And you remembered our laughter like a stream, And you remembered dance and a harmonica, And you remembered the haystack, And the touch of the hand of the solitary one...

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט.

And if you remained and loneliness enfolds you, And you walk slowly in the vineyards, And so you will wait so very quietly — We parted and smiled with a glance.