יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

We set out slowly, pale was the night, In the distance the lights glimmered, And you were as beautiful as your eyes, When the tears were held back in them.

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

The jackal howled, and you went to the vineyard, And your tear fell like resin, And you remembered the hours before We set out on the narrow path to battle.

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד

And you remembered our laughter like a stream, And you remembered dance and harmonica, And you remembered the haystack, And the touch of the hand of the one.

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט

And if you remained and loneliness embraces, And you walk in the vineyards slowly, You will wait, therefore, so very quietly, We parted and smiled with a glance.