יבוא היום, ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת

The day will come, and you'll sit again by the hearth, and your back will be bent like a hump, and you'll recall your days in the Palmach, and tell of it while puffing on a pipe.

ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...

And all around, all around the youngsters will sit, and your wife too will be advanced in years, she will shed a tear and wipe her nose, and sigh: there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times — back then we sat on the outpost, There were times — we fought and we loved, Now it's unrecognizable — a city sits where the outpost was, perhaps thanks to those very times...

ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב מסבא שכזה באמת, באמת, יש נחת...

And you'll tell then of conquests and battle, and the youngest of the children will whisper: "So this is the grandpa who saved the day." With a grandpa like that, truly, truly, there's pride...

ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...

And then you'll look at your bare arm, and on it a scar that healed over the years, and you'll smile: after all, Grandma healed that back then, and since then — there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times — back then we sat on the outpost, There were times — we fought and we loved, Now it's unrecognizable — a city sits where the outpost was, perhaps thanks to those very times...

ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...

And if you go on and add a bit more talk, and start to preach with a hoarse, aging voice, suddenly the eldest of them will quickly stir and reply: "Ah, Grandpa, what do you know?..."

ואז תדע שזהו חולי מדבק ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים בשעתו הייתי גם אני צודק, - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...

And then you'll know it's a contagious disease, and you'll think, maybe the youngsters are right, in my time I too was right — but now... there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times — back then we sat on the outpost, There were times — we fought and we loved, Now it's unrecognizable — a city sits where the outpost was, perhaps thanks to those very times...