[בית 1] פעם הייתי מקנא בכל מי שהיה בך בכל מי שטייל בך והכיר את הלכלוך פעם הייתי נופל כמו נרקומן ורק מכור לטוב שאת נתת בדיעבד הכל הפוך את שיכורה מהסיגריות מסריחה מאלכוהול כי ככה זה אצל כאלה שנותנים הכל בזול את פיתוי ותאווה נתת ללב שלי סטירה ותכלס, כולם כבר עברו עלייך

[Verse 1] I used to envy anyone who was in you, anyone who walked through you and knew your filth. I used to fall like a junkie, just an addict, for the good you gave — in hindsight, everything’s the opposite. You’re drunk on cigarettes, you reek of alcohol, ’cause that’s how it is with those who give everything for cheap. You’re temptation and desire; you slapped my heart, and honestly, everyone’s already been over you.

[פזמון] אני עדיין מקלל את השנים שאת שרפת לי שונא לזכור את כל החברים שאז לקחת לי את שכטות ריכולים האנשים האבודים ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך ואיך זה לא נשאר בך בן אדם אחד נורמלי כולם אותו דבר כולם רצים אני לא בא לי בסוף את רק תקופה ואנשים כמו מחלה ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך

[Chorus] I still curse the years you burned away from me, I hate remembering all the friends you took from me back then — the drags, the gossip, the lost people. What gets them so excited to come back to you? And how is it that not a single normal person remained in you? Everyone’s the same, everyone’s running — I’m not in the mood. In the end you’re just a phase, and people are like a disease. What gets them so excited to come back to you?

[בית 2] ואיך מהחלון כבר לא צפוף כמו שהיה בך והיא שקטה היא לא כמוך צורחת בלילות שפויה עם מטרות ולא כמוך את משוגעת גורמת בחיוך שקרן לחזור לטעויות את נרדמת בבקרים ומתעוררת בלילות איך השארת אותי קפוא דלוק עם כל המחשבות פריפריה זה חלום אם זה הכי רחוק ממך מרחם על הדפוקים שנשארו עוד בצילך

[Verse 2] And how from the window it’s no longer as crowded as it was with you, and she is quiet — not like you, screaming at night. Sane, with goals, and not like you — you’re crazy, with a lying smile you make me go back to mistakes. You fall asleep in the mornings and wake up at night, how you left me frozen, turned on, with all these thoughts. The periphery is a dream if it’s as far from you as possible. I pity the messed-up ones who still remain in your shadow.

[פזמון] עדיין מקלל את השנים שאת שרפת לי שונא לזכור את כל החברים שאת לקחת לי את שכטות ריכולים האנשים האבודים ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך ואיך זה לא נשאר בך בן אדם אחד נורמלי כולם אותו דבר כולם רצים אני לא בא לי בסוף את רק תקופה ואנשים כמו מחלה ?ממה הם מתרגשים לחזור אלייך

[Chorus] Still curse the years you burned away from me, I hate remembering all the friends you took from me — the drags, the gossip, the lost people. What gets them so excited to come back to you? And how is it that not a single normal person remained in you? Everyone’s the same, everyone’s running — I’m not in the mood. In the end you’re just a phase, and people are like a disease. What gets them so excited to come back to you?

[אאוטרו] את האמת הכל עבר וכבר חזרתי להורים חזרתי להניח לא נופל לרחמים למעלה הוא יודע לא נתון לחסדים אני ונחמן חברים שלום לך תל-אביב

[Outro] Honestly, it’s all over, and I’ve already gone back to my parents. I went back to letting go; I don’t fall into self-pity. Up above, He knows — I’m not relying on handouts. Nachman and I are friends. Goodbye, Tel Aviv.