זה סיפור מותם של עלמה ועלם אין רואים כמותם בימינו אלה בשיער זהוב בבלורית שחרחורת הם היו הבהוב של ברק בחורף הם היו הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה ערב אפלולי לא חדל הגשם ובתוך שלולית בו היא מתנגשת היא צחקוק אליו הוא צחקוק אליה בלי משים חלף פיו בתלתליה והדליק הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה מדליקים ברקים מתמלאים ברעם ניצבים שותקים רעד נגד רעד פתע עליהם קם ברק וירף אז ראו שניהם ויהיו לטרף התלקחות הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה הוא נישק בה רק מצח ולחיים כשפגעם ברק ויפלו אפיים בשיער זהוב בבלורית שחרחורת הם היו הבהוב של ברק בחורף הם היו הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה

This is the story of the death of a maiden and a youth. The like of them is not seen in our days. With golden hair and a dusky forelock, they were a flicker of lightning in winter, they were a flicker of love, in its black and its gold. A dusky evening, the rain did not cease, and in a puddle she bumps into him. She, a giggle toward him, he, a giggle toward her, unawares his mouth brushed her curls and lit a flicker of love, in its black and its gold. Lightnings flare, they fill with thunder, they stand, silent, tremor against tremor, suddenly a lightning rose over them and struck, then the two saw and became prey, the ignition of a flicker of love, in its black and its gold. He kissed her only on the forehead and cheeks, when the lightning struck them, and they fell on their faces. With golden hair and a dusky forelock, they were a flicker of lightning in winter, they were a flicker of love, in its black and its gold.