פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

Suddenly a person rises in the morning and feels that he is a people and begins to walk, and to everyone he meets on his way he calls out “Shalom”

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים הם יולידו חופת שמש לכלולותיו

Grains rise before him from the cracks of the pavement, and around his head the chinaberry trees waft their fragrances; dewdrops are spraying, and the mountains — myriads of rays — will beget a sun canopy for his wedding

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

Suddenly a person rises in the morning and feels that he is a people and begins to walk, and to everyone he meets on his way he calls out “Shalom”

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים להוד אלף שנים מפכות במסתרים אלף שנים צעירות לפניו כפלג צונן, כשיר רועים, כענף

And he laughs, the might of generations, from the mountains, and shamed, the wars bow down prostrate; the splendor of a thousand years wells up in hidden places, a thousand years are young before him, like a cool stream, like a shepherds’ song, like a branch

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ורואה כי חזר האביב והוריק שוב אילן מן השלכת

Suddenly a person rises in the morning and feels that he is a people and begins to walk, and sees that spring has returned, and the tree has turned green again after the fall of leaves

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

Suddenly a person rises in the morning and feels that he is a people and begins to walk, and to everyone he meets on his way he calls out “Shalom.”