כל הלילה דיברנו כמו שני אנשים שיודעים שאחר כך הם לא נפגשים בלב פתוח, בשמחה כנה בעולם קשוח לפגוש נפש עדינה

All night we talked like two people who know that afterward they won’t meet with an open heart, in sincere joy in a harsh world, to meet a gentle soul.

כשהגיע התור של הגוף לדבר רצית לעצור שלא נצטער "לא חובה" לחשתי, "אני יודעת" צחקת ואחר כך שכחתי כמה זמן לקח

When it was the body’s turn to speak, you wanted to stop so we wouldn’t regret it. “Not necessary,” I whispered. “I know,” you laughed, and afterwards I forgot how long it took.

עד שנפלה שינה מתוקה רק ילדים יודעים אותה אלוהים, שינה מתוקה - תן לי עוד אחת כמותה

Until sweet sleep fell, only children know it. God, sweet sleep— give me one more like it.

אני שאף פעם לא זוכר חלומות לא אשכח מה חלמתי בפעם הזאת נביחה של כלב במרחקים ויד זוחלת שאני לא מכיר

I, who never remember dreams, won’t forget what I dreamed this time: a dog’s bark in the distance, and a crawling hand I don’t recognize.

לאט התעוררתי, נזכרתי מה קרה בלי לשבור את השקט אהבתי חזרה בלב פתוח, בשמחה כנה בעולם קשוח בנפגש עדינה

Slowly I woke, I remembered what happened. Without breaking the silence, I loved again, with an open heart, in sincere joy, in a harsh world—to meet a gentle soul.

עד שנפלה שינה מתוקה רק ילדים יודעים אותה אלוהים, שינה מתוקה - תן לי עוד אחת כמותה

Until sweet sleep fell, only children know it. God, sweet sleep— give me one more like it.

עד שנפלה שינה מתוקה רק ילדים יודעים אותה אלוהים, שינה מתוקה - תן לי עוד אחת כמותה

Until sweet sleep fell, only children know it. God, sweet sleep— give me one more like it.