מי זאת עולה
וצעיף אהבים רעולה
מור מקוטרת
בדרכים?
מי זאת, מי זאת
שעיניה בוהות והוזות
שמעוטרת
בפרחים?
Who is this that ascends
veiled with a veil of loves,
incensed with myrrh
on the ways?
Who is this, who is this
whose eyes are shining and dreaming,
who is adorned
with flowers?
הד, הד קרוע
הד קולה קורא ברוח
An echo, a torn echo,
the echo of her voice calls in the wind
אני חפצי-בה, חפצי-בה בת תימן
אני לא משי, לא שני, לא ארגמן
אני איילת בר
אני הרוח במדבר
באר זכה אני -
שתה, חתני
איה, אַיֶּךָּ, דוד?
איה הרחקת לנדוד?
בוא, חפצי-בה לך שוקקה
כוכב דולק בליל
ותן בוואדי מיילל
בוא, חפצי-בה לך מחכה
I am Hephzibah, Hephzibah, daughter of Yemen
I am not silk, not scarlet, not purple
I am a wild doe
I am the wind in the desert
I am a pure well —
Drink, my bridegroom
Where, where are you, David?
How far have you gone to wander?
Come, Hephzibah longs for you
A star burns in the night
and a jackal howls in the wadi
Come, Hephzibah waits for you
מי זאת יורדה
מתרפקת על דודה
תחת התומר
שבגיא?
מי זאת, מי זאת
שפניה חלום אחוזות
עד בלי אומר
עד בלי די?
Who is this that descends,
leaning upon her beloved,
under the palm
that is in the valley?
Who is this, who is this
whose face is seized by a dream,
beyond words,
beyond all measure?
