דום טוותה העלמה בפלך חוט שני כרימון שחוט ואמר בלבבו המלך: "היא טווה לי בגדי מלכות"

Silent the maiden spun at the distaff, a scarlet thread, red as a pomegranate, and the king said in his heart: “She spins me royal garments.”

דום טוותה העלמה בפלך חוט שחור המשחיר אור יום ואמר השודד בכלא: "היא טווה לי בגדי גרדום"

Silent the maiden spun at the distaff, a black thread that darkens the daylight, and the robber in prison said: “She spins me gallows garb.”

דום טוותה העלמה בפלך חוט זהב כחרבות ברק ואמר הלוליין בדרך "היא טווה לי בגדי משחק"

Silent the maiden spun at the distaff, a golden thread like the flashing of swords, and the acrobat on the road said: “She spins me play-clothes.”

דום טוותה העלמה בפלך חוט אפור, הוא אבי כל כסות ואמרו פושט יד וכלב: היא טווה לנו בגד בכות"

Silent the maiden spun at the distaff, a gray thread, father of every garment, and the beggar and a dog said: “She spins us a garment of sorrow.”

אז ארגה את חוטי הפלך העלמה, ותתנם בסך ותרד אל מי הפלג ותרחץ את בשרה הצח

Then the maiden wove the threads of the distaff and laid them in a heap, and went down to the waters of the stream and washed her fair body.

ותלבש את מטווה הפלך לשמלה לה, ותיף לעד ומאז היא שודד ומלך ולוליין ופושטת יד

And she put on the distaff’s spinning as her dress, and was fair forever; and since then she is robber and king, and acrobat and beggar-woman.