נשיר לכם ניגון ישן ניגון ישן על מעיין על מעיין שובב מימיו היו צלולים צלולים גליו היו כחולים כחולים מעל לחול זהב

We will sing you an old tune, an old tune about a spring, about a mischievous spring. Its waters were crystal clear, its waves were deep blue, above golden sand.

היה נוצץ באביבים היה נושק אבי אבים חוצה שדות דגן היה מרווה נודד עייף ולאילן המתכופף את חיותו נתן

It sparkled in the springtimes, it kissed the springtimes, crossing fields of grain, it refreshed a weary wanderer, and to the bending tree it gave its vitality.

אבל בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

But in the depth of his soul it murmured and surged, and he poured his longing out to the moon and the sun — he yearned for the unknown and longed for a dream, and did not know for what (for what).

אך יום אחד רוטט מאוד ביקש מאל הנהרות: עשני נא גדול רוצה אני אשד להיות רוצה אני לזרום, לגאות בפרא המחול

But one day, quivering greatly, he asked the god of the rivers: make me great, please, I want to be a rapid, I want to flow, to swell, in the wild dance.

שואף אני הרחק לנדוד בעוז לניע טחנות לשאת גשרי זהב שואף אני להיות עמוק עד חקר אין ועד בלי חוק עם אניות על גב

I yearn to wander far, to set mills in motion with might, to bear bridges of gold, I long to be deep — to unfathomable depths and without bounds, with ships upon my back.

וכך בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

And so, in the depth of his soul it murmured and surged, and he poured his yearning out to the moon and the sun — he aspired to the unknown and longed for a dream, and did not know for what (for what).

שמע האל למעיין וכל מבוקשו נתן ויוליכו לים הים בקצף הלבן בלע את שיר המעין וגורלו נחתם

The god heard the spring and granted all his desire, and led it to the sea; the sea, in white foam, swallowed the song of the spring, and its fate was sealed.

הים גדול. מבוע קט מתקו נמלח, שירו אבד לא עוד ירווה נודד ורק דייג אחד קטן שמע את בכי המעין אשר ביקש לצאת

The sea is great. The spring is small. Its sweetness turned salty, its song was lost. No longer will it refresh the wanderer, and only one small fisherman heard the weeping of the spring, which begged to get out.

ושוב מעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

And again, in the depth of his soul it murmured and surged, and he poured his longing out to the moon and the sun — he yearned for the hidden and longed for a dream, and did not know for what (for what).