[וורס 1]
חשבתי שכל זה מאחוריי
שכל העבר שלי נזנח ודי
אולי זה כי קצת מאוחר, אולי
זה אשכרה דפוס שחזר אליי
הבנתי מזמן שמאוד תמים
לשאוף להיות על הכל תמיד
אבל סתם להבין לא מחזיק, זה לא מפסיק להעסיק אותי
וזה מטריף כשאני לא מבין
אם אפשר לסמוך עליי בכלל?
כי ואללה לא טעיתי בעבר אבל הייתי קרוב
ואם הייתי פחות מחושב או קשוב
או חלילה לבד ועצוב האם באמת הייתי יכול
לא לפשל אפילו קצת? כי ואללה בלי הנחות
יש רגעים לא מעטים בהם מצליח לחשוב
על מיליון דברים שרציתי ולא עשיתי בקושי
עכשיו בראש שלי מתנגן לו אותו שיר שמסמן שאני
[Verse 1]
I thought all of this was behind me,
that my whole past was left behind, enough.
Maybe it’s because it’s a bit late, maybe
it’s actually a pattern that came back to me.
I realized long ago how naive it is
to try to be on top of everything all the time.
But just understanding doesn’t hold — it keeps preoccupying me.
And it drives me crazy when I don’t understand
if I can be trusted at all.
’Cause honestly, I haven’t messed up before, but I was close.
And if I were less calculated or attentive,
or, God forbid, alone and sad — would I really
be able not to screw up even a little? ’Cause honestly, with no excuses,
there are plenty of moments when I find myself thinking
about a million things I wanted and barely did.
Now in my head that same song is playing, signaling that I
[פזמון]
שוב
מוצא את עצמי בדיוק באותה נקודה
כן אני שוב
מבטיח לעצמי שאין סיבה לדאגה
כן אני שוב
חולק עם הסביבה שלי רק חלק במודע
כן אני שוב
רץ על אותו לופ, רץ על אותו על לופ, רץ על אותו
[Chorus]
Again,
I find myself exactly at the same point.
Yeah, again
I promise myself there’s no reason to worry.
Yeah, again
I share with my circle only a part — deliberately.
Yeah, again
I run on the same loop, I run on that same loop, I run on the same
[וורס 2]
שוב אני כאן ו.. פאק איט
זה לא קל זה.. פאזל
מבולגן ו.. כזה
לא מובן, מתסכל
איזה כלל מברזל
שנשבר ו.. הוא מותיר אותי שבור גם
איך החבר'ה לא רואים את מי שמולם
איך הם רגילים לתפוס ממני מושלם
איך הם רגילים לתפוס ממני, תפוס ממני, תפוס ממני
?קצת מרחק, תתן לי פשוט להיות נו מה אכפת לך
חוזר לצעוק מול המראה כי ואללה אף אחד
לא יבין אותי עד שאבין את עצמי
...וזה תמיד אני אחראי, זה
שנים לא הלכתי יחף, לא לחשוף לעולם את עקב האכילס
אחזתי קלפים כה צמוד לחזה כדי שאף אחד לא ישים לב
אז זה מוקדש לכל מי שטעה פעם
לכל מי שנפל ולא ישר קם
למי שהאמין שזה חסר טעם
ולא שיתף אף 'חד אף פעם
לכל מי שתהה מה יחשבו אם הם ידעו על מה חשב או מה עשה
האמת היא המפתח היחיד שישחרר את הנפש ממאסר
אל תסתיר את זה
[Verse 2]
Again I’m here and… fuck it.
It’s not easy, it’s… a puzzle,
messy and… like that,
unclear, frustrating.
Some ironclad rule
that broke and… it leaves me broken too.
How do the guys not see who’s in front of them?
How are they used to seeing me as perfect?
How they’re used to seeing me as, seeing me as, seeing me as—
A little distance — just let me be, come on, what do you care?
Back to shouting at the mirror, ’cause honestly no one
will understand me until I understand myself.
…And it’s always me who’s responsible, it is.
For years I haven’t gone barefoot — never to expose my Achilles’ heel.
I held my cards so close to my chest so no one would notice.
So this is dedicated to anyone who ever erred,
to anyone who fell and didn’t get up right away,
to whoever believed it was pointless
and never shared with anyone, ever.
To anyone who wondered what they’d think if they knew what he thought or what he did,
the truth is the only key that will free the soul from imprisonment.
Don’t hide it.
[פזמון]
שוב
מוצא את עצמי בדיוק באותה נקודה
כן אני שוב
מבטיח לעצמי שאין סיבה לדאגה
כן אני שוב
חולק עם הסביבה שלי רק חלק במודע
כן אני שוב
רץ על אותו לופ, רץ על אותו על לופ, רץ על אותו
[Chorus]
Again,
I find myself exactly at the same point.
Yeah, again
I promise myself there’s no reason to worry.
Yeah, again
I share with my circle only a part — deliberately.
Yeah, again
I run on the same loop, I run on that same loop, I run on the same
