דמי קולח, כך נדמה לי לפעמים כאנחות קצובות של מעין-דמים היטב אשמע את קול זרמו המלחשש לשוא אחר מקום הפצע אגשש

My blood flows, so it sometimes seems to me, like the measured sighs of a spring of blood. I clearly hear the whisper of its flow, and in vain I grope for the place of the wound.

כמו לשדה דו-קרב שותת הוא אל העיר ניגר, הופך כל אבן-כביש לאי זעיר שובר את צמאונם של הברואים כולם צובע באדום את טבע העולם

Like from a dueling field it drips toward the city, it runs, turning every paving-stone into a tiny island, slaking the thirst of all creatures, painting the nature of the world red.

בקשתי את שכרון היין, להביא על בעותי הנפש נחמת שינה אך הוא רק העמיק בי קשב ותבונה

I sought the wine’s intoxication, to bring the comfort of sleep upon the soul’s terrors, but it only deepened attentiveness and wisdom within me.

באהבה חיפשתי שכחה - והיא פרשה על מיטתי מצע של מחטים ורק ריותה בדם את בנות הביעותים

In love I sought oblivion — and it spread upon my bed a mat of needles, and only drenched the daughters of nightmares in blood.