בחמש קם צייד
ויצא את ביתו
אל היער צעד
ודרך קשתו
עד הערב סבב
לא הצליחה דרכו
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו
סר פנים ונסער
חזר לכפר
והנה זוג ברבורים
בנהר
לבנים ויפים
אוהבים וזקופים
מיד
חץ שלח באחד
At five a hunter rose
and left his home,
to the forest he strode
and strung his bow.
Till evening he ranged,
his hunt did not succeed.
Both thirst and hunger
seized him.
Sullen-faced and shaken,
he returned to the village—
and behold, a pair of swans
in the river,
white and beautiful,
loving and upright.
At once
he loosed an arrow at one.
שם ראשו על הכר
הצייד שעייף
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף
נערה מעונה
אל הבית פרצה
ובידה הקטנה
אחזה נוצה
שתי עיניה צופות
יפות, נוזפות
כל הלילה
דמעותיה שוטפות
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר
He laid his head on the pillow,
the hunter, weary,
and an unfamiliar dream
tore at his sleep:
a tormented maiden
burst into the house,
and in her little hand
she held a feather.
Her two eyes watched—
beautiful, reproachful.
All night
her tears poured:
What sin, what guilt,
my white beloved?
Tomorrow
go to the river.
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו
אל המים צעד
ודרך קשתו
ברבורה לבנה
ראתה את הצייד בעינה
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה
מולו
צללה בצילו
At five a hunter rose
and left his home,
to the waters he walked
and strung his bow.
A white swan
saw the hunter in her eye;
she sent her beak
and tore at her flesh;
before him
she dived into his shadow.
כל העולם דממה
כל העולם שממה
All the world silence,
all the world desolation.
