אין מה לשתוק אני בא מרחוק זה כואב בי עמוק עד העצם אני לא מרגיש מיוחד יש לי שקט לבד אני לא צריך אף אחד זה דוקר ובטוח שטוב לי איתך ואסור לי כל כך אל תתן אל תסלח ובעצם נשאר לי רק הרס עצמי במראה ממולי שוכב ילד שלא מפחד

No point in keeping quiet, I come from far away, it hurts deep inside me, to the bone. I don't feel special, I have silence alone, I don't need anyone — it stings. And surely it's good for me with you, and I really mustn't — don't give, don't forgive, and actually, all that's left to me is self-destruction; in the mirror opposite me lies a boy who's not afraid.

מקצת ערפל שקצת לא רואים אולי במקרה, אולי לפעמים

A bit of fog that you can hardly see. Maybe by chance, maybe sometimes.

אין מה לכעוס יש לי יין בכוס יש לי לילה ויש לי אותך אבל את לא רגילה בלילות אין לך מה לגלות את שותקת ואני מבקש תעזרי לי תאמרי רק מילה מבקש מחילה אם זה שוב בגללה אז עזבתי כי היא גם לא חצי ממך היא רק צל אני לא טועה אני לא מתבלבל

No reason to be angry, I've got wine in a glass, I have the night and I have you. But you're not used to it; at night you have nothing to reveal. You are silent and I ask—help me. Say just a word, I ask forgiveness; if it's again because of her, then I left, because she's not even half of you—she's only a shadow. I'm not wrong, I'm not confused.

מקצת ערפל שקצת לא רואים אולי במקרה, אולי לפעמים אולי אהיה משהו אחר רק בשבילי מהיום אני לא משקר לעצמי

A bit of fog that you can hardly see. Maybe by chance, maybe sometimes. Maybe I'll be something else. Just for me, from today on I won't lie to myself.

ובחדר אנחנו לומדים להמר לחייך לשקר אין מה להסתתר

And in the room we learn to gamble, to smile, to lie—there's nothing to hide.