ברך את האדם הנושא את מבטו אל אופק, אופק אי שם
ברך את העולם הנוצץ לעומתו נוכח עז וקיים
ברך את ההורים שכבר הבינו הדאגה בעורקיהם חלק מגופם
והגורים שרק השכימו ריח חלב נודפים
Bless the person who lifts his gaze to the horizon, a horizon somewhere out there.
Bless the world that shines toward him, present, strong and real.
Bless the parents who have already understood: the worry in their arteries is part of their body.
And the young who have only just awakened, exuding the scent of milk.
מבין קרעי עבים ברך את קצות העשבים
עם משב הרוח הם קדים ורועדים
מצימאונם יגיע גשם
ואחר כך תבוא הקשת
From between the rifts in the clouds, bless the tips of the grasses.
With a gust of wind they bow and tremble.
From their thirst, rain will arrive,
and afterward the rainbow will come.
ואל תפסח על קצות העצבים החשופים
שאותם בלי הרף משייפים ומשייפים
פחד, תסכול וזעזוע
אימה ממה שלא ידוע
תקווה לתיקון, געגוע
And do not pass over the tips of the exposed nerves,
which are ceaselessly filed and filed:
fear, frustration and shock,
terror of the unknown,
hope for repair, longing.
ברך את השקועים בעמלם היומיומי בשקט רב העוצמה
ברך את הכמהים לניצוץ הפתאומי בלחש ובתחינה
ברך את הכלה המתרגשת את עתידה היא מפקידה ואת כל כולה
ומשאלה של מבקשת חדר אחד שלה.
Bless those absorbed in their daily labor, in a quiet of great power.
Bless those who yearn for the sudden spark, in a whisper and in supplication.
Bless the excited bride; she entrusts her future and her whole self,
and the wish of the one who asks for a room of her own.
