המציאות השבורה לקחה אותה רחוק הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר מדהים כמה חיוך יכול להסתיר

Shattered reality took her far away Many days of crying, few days of laughter Childhood summer pictures hang on her wall Amazing how much a smile can hide

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

And she promised herself: even God won’t help Nothing will break me anymore, nothing will break And one woman told her, but she didn’t understand: You’re not a woman of steel, you’re a porcelain woman

והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר מדהים איך שכוח יכול להיות שביר

And she had a kind of gaze with an unexplained power She scattered many lies, but not her hair With such a dark hoarseness even in the brightest laughter Amazing how strength can be fragile

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

And she promised herself: even God won’t help Nothing will break me anymore, nothing will break And one woman told her, but she didn’t understand: You’re not a woman of steel, you’re a porcelain woman

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר מדהים כמה שתיקה יכולה לספר

And for years she didn’t lay her cards before him Only in the dark did her secrets become transparent And he saw her deeply even without speaking Amazing how much silence can tell

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

And she promised herself: even God won’t help Nothing will break me anymore, nothing will break And one woman told her, but she didn’t understand: You’re not a woman of steel, you’re a porcelain woman