בוקר, מתעורר חיוור והעיניים עוד דבוקות מעודף חלומות ריק בפנים, בחוץ עומדת עיר בלי רחמים רק סימנים של שקט מזויף ולא מתאים פעמוני הכנסיות קוראים הביתה כשגופך נוגע בי, קר כמו דת זרה כמו דת זרה

Morning, I wake up pale and my eyes still stuck from an excess of dreams empty inside, outside stands a merciless city only signs of a fake, ill‑fitting quiet the church bells are calling home when your body touches me, it’s cold like a foreign religion like a foreign religion

פיסות של כלום חולפות ביעף נמסות כמו שעווה על שיש פיסות של כלום חולפות בזעף מתפזרות לאט לאט, כמו קש ברוח סתם עוד יום ראשון

Pieces of nothing rush past melting like wax on marble pieces of nothing pass in anger scattering slowly, like straw in the wind just another Sunday

בוקר מכושף עולה בא ומוחק ולא משאיר הרבה רק סדקים, בחוץ אפילו החיים שותקים רק רגעים של חסד מדומה ולא נעים פעמוני הכנסיות אומרים לברוח כשגופך נוגע בי, קר כמו אש זרה כמו אש זרה

An enchanted morning rises comes and erases and doesn’t leave much only cracks; outside, even life is silent only moments of illusory grace, and it isn’t pleasant the church bells say to run when your body touches me, cold like foreign fire like foreign fire

פיסות של כלום חולפות ביעף נמסות כמו שעווה על שיש פיסות של כלום חולפות בזעף מתפזרות לאט לאט, כמו קש ברוח סתם עוד יום ראשון

Pieces of nothing rush past melting like wax on marble pieces of nothing pass in anger scattering slowly, like straw in the wind just another Sunday