שלוש לפנות בוקר האפילה הזאת מוכרת לי היטב שלוש לפנות בוקר לרחוב הזה יש קו רקיע כה שליו עצי המדרכה נוגעים במרפסות קרובים הם אל שמי הדיו של ילדותי הצמרות מתנועעות ורוחשות ברוח מן הים הכי ידידותי

Three a.m. This darkness is very familiar to me Three a.m. This street has such a peaceful skyline The sidewalk trees touch the balconies They are close to the inky skies of my childhood The treetops sway and rustle In the wind from the friendliest sea

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

But the night does not stay Even if you drive a thousand stars into it But the night does not stay Even if all the lovers hold on to it

ארבע לפנות בוקר שמיים שמורים כמו שנבראו ארבע לפנות בוקר יש הבטחות בחושך הישן ההוא זוכר אני את פני העיר האהובה הייתה לי עיר חולמת וחולית במיטתי עדיין קשובה לציוצי ציפור האושר הלילית

Four a.m. The sky preserved as it was created Four a.m. There are promises in that old darkness I remember the face of the beloved city I had a dreaming, sandy city In my bed, still attentive to the chirping of the night bird of happiness

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

But the night does not stay Even if you drive a thousand stars into it But the night does not stay Even if all the lovers hold on to it

חמש לפנות בוקר האור אשר עולה מטיל עליי אימה חמש לפנות בוקר העיר הזאת אינה דומה עוד לעצמה

Five a.m. The light that rises fills me with dread Five a.m. This city no longer resembles itself

אבל הלילה לא נשאר גם אם תנעץ בו אלף כוכבים אבל הלילה לא נשאר גם אם יאחזו בו כל האוהבים

But the night does not stay Even if you drive a thousand stars into it But the night does not stay Even if all the lovers hold on to it