נשיר לכם ניגון ישן ניגון ישן על מעיין על מעיין שובב מימיו היו צלולים צלולים גליו היו כחולים כחולים מעל לחול זהב

We will sing you an old tune, an old tune about a spring, about a playful spring. Its waters were crystal clear, its ripples were blue, so blue, above the golden sand.

היה נוצץ באביבים היה נושק אבי אבים חוצה שדות דגן היה מרווה נודד עייף ולאילן המתכופף את חיותו נתן

It sparkled in the springtimes, it kissed the tender ears of grain, crossing the fields of grain. It refreshed a weary wanderer, and to the bending tree it gave its life.

אבל בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

But in the depths of its soul it murmured and hummed, and poured its longing to the moon and the sun — it yearned for the hidden and pined for a dream, and did not know for what (for what).

אך יום אחד רוטט מאוד ביקש מאל הנהרות: עשני נא גדול רוצה אני אשד להיות רוצה אני לזרום, לגאות בפרא המחול

But one day, trembling greatly, it asked the god of the rivers: Make me great, I pray. I want to be a cascade, I want to flow and swell, in a wild dance.

שואף אני הרחק לנדוד בעוז לניע טחנות לשאת גשרי זהב שואף אני להיות עמוק עד חקר אין ועד בלי חוק עם אניות על גב

I yearn to wander far, to mightily set mills in motion, to carry bridges of gold. I long to be deep, to unfathomed depths and beyond all bounds, with ships upon my back.

וכך בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

And so, in the depths of its soul it murmured and hummed, and poured its longing to the moon and the sun — it yearned for the hidden and pined for a dream, and did not know for what (for what).

שמע האל למעיין וכל מבוקשו נתן ויוליכו לים הים בקצף הלבן בלע את שיר המעין וגורלו נחתם

The god listened to the spring and granted all it wished, and led it to the sea. The sea, in white foam, swallowed the spring’s song, and its fate was sealed.

הים גדול. מבוע קט מתקו נמלח, שירו אבד לא עוד ירווה נודד ורק דייג אחד קטן שמע את בכי המעין אשר ביקש לצאת

The sea is great; the spring is small. Its sweetness turned salty, its song was lost. No longer will it slake a wanderer, and only one little fisherman heard the spring’s weeping, which longed to break free.

ושוב מעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה)

And again, from the depths of its soul it murmured and hummed, and poured its longing to the moon and the sun — it longed for the hidden and yearned for a dream, and did not know for what (for what).