קודם פני ילד ציפורים כחולות קוראות בעיניו קשב דרוך כאילו הגשר הנטוי בינו לבין העולם רושם מתווה אור תם, חף מרוע

First, a child's face Blue birds in his eyes call for keen attention, as if the tilted bridge between him and the world traces a contour of innocent light, free of evil

אחר כך נער קולו השלו מאחה מחלוקות, מרגיע כאילו הגשר הנטוי בינו לבין העולם רושם מתווה אור מפייס, שוזר תבונה

Then, a youth His calm voice mends disputes, soothes, as if the tilted bridge between him and the world sketches a conciliating light, weaving wisdom

אחר כך גבר אצבעותיו מודדות את מרחב הצלילים של קלידי הפסנתר מתגעגעות עם פרלוד של שופן מתפרעות עם הביטלס ב"צוללת הצהובה" כאילו הגשר הנטוי בינו לבין העולם רושם מתווה אור חי, חומד יופי, רוקם שעשוע

Then, a man His fingers measure the expanse of sound of the piano keys, yearning with a Chopin prelude, running wild with the Beatles in "Yellow Submarine", as if the tilted bridge between him and the world traces a living light, coveting beauty, weaving play

עכשיו הציפורים הכחולות בעיניו נעטפות בשמיכת חשכה כגוף בלי עור והארץ נפתחת כפצע זה חוק הכלים השלובים של הצעקה המרה וכל אחד מן הזוכרים בוכה את מה שהיית בחייו

Now the blue birds in his eyes are wrapped in a blanket of darkness like a body without skin, and the earth opens like a wound. This is the law of the communicating vessels of the bitter cry, and each of those who remember weeps for what you had been in his life