עם ישראל כמו הסנה הבוער, לחם והתגבר, עם שחר חוזר, לבדו יוותר ישן - גם הוא ער, ויודע: לא ינום השומר

People of Israel like the burning bush, he fought and prevailed; at dawn he returns; alone he will remain. Asleep — yet awake, and he knows: the Watchman will not slumber.

עם ישראל כמו יונה לבנה, דמעתה על לחיה, ומה כבר בקשה, להניח ראשה אל חלוני היא חזרה, והנה יש בפיה בשורה

People of Israel like a white dove, her tear upon her cheek, and what did she ask for? only to lay her head. To my window she returned, and behold — there is good news in her mouth.

עם ישראל שָנים ששואל: הראיתם את שנפשי אהבה? ביום ובליל, כמו שביל מתפתל, הוא שר מנגינה עתיקה, כן יש בה דמעה ובעת רחמים בעת השקיעה, הוא עוצר מתפלל בצדי הדרכים, לפני היושב במרומים אני מביט וחושב: אחים שלי, כמה שאתם מתוקים!

People of Israel for years he has been asking: “Have you seen the one my soul loves?” By day and by night, like a winding path, he sings an ancient melody—yes, there is a tear in it. And in a time of mercy, at sunset, he stops and prays by the roadsides, before the One who sits on high. I look and think: my brothers, how sweet you are!

עם ישראל "סכנה כאן בונים", "האט ילדים", אם תמשיך בירידה למקום הנמוך בעולם עם קצת מלח וחול ים הוא מקים פה מפעל אהבה

People of Israel “Danger — construction here”, “Slow — children”; if you continue downhill to the lowest place on earth, with a bit of salt and sea sand he sets up a work of love here.

עם ישראל מתקבצים ובאים, מתוך ספרי הנביאים, חרוזי המשוררים, או סלסולי הפייטנים גם ברדיו אומרים, בקבוץ גלויות יש פקקים הו, לא להתעצבן, בקבוץ גלויות יש פקקים הו, בקבוץ גליות יש פקקים

People of Israel they gather and come, from the books of the prophets, the rhymes of the poets, or the trills of the paytanim; even on the radio they say: in the ingathering of exiles there are traffic jams. Oh, don’t get upset — in the ingathering of exiles there are traffic jams. Oh, in the ingathering of exiles there are traffic jams.