לפני שכל קלידן הפך להיות דיג'י לפני שכל אורגניסט הפך להיות קלידן הייתי מנגן באירועים על האורגן חתונות חינות ברמצוות בריתה וגם ברית הייתי מנגן בהרכב להיט היינו יחד פה לכל המרוקאים בגלל זה קראו לנו להקת שפתיים המנהיג קראו לו אוליאל קורע תמיתר על הגיטאר מבקש בקול ניחר ומשוחרר מלאו תכוסיות במיץ אשכוליות הניפו מפיות לזוג המאושר כוסות עד השמיים נשתה לחיים בגלל זה לאוליאל קראו חיים הייתי בן ארבע עשרה שותה וויסקי עם קולה מבקש מההוא על הקונסולה "תגביר תגביר אותי אנלא שומע את הסינטי שלי, לא שבע מהדי אקס שבע שלי תן תן תן תן לי בדיליי תן תן תן תן לי בריבוורב תן תן תן תן לי בדיליי ווליום ווליום איפה אתה?" באותו הזמן נתנו סט לריקודים אפשר לומר מדהים שאין כמוהו תוהו ובוהו ססגוני, רחבה מפוצצת שולחנות ריקים למרות שכל המלצרים הסתובבו עם מתוקים כשסמי הסולן והשפם אמר להרים ידיים ידעתי שהולכת להתחיל עבודת כפיים אז איפה הכפיים שלכם בקשה ואיפה הכפיים שלכם תודה ואיפה הכפיים שלכם בקשה ואיפה הכפיים תרימו ת'ידיים יש כאן סופר מימונה סופר מימונה סופר מימונה מימונה גדולה ולפעמים מיני מימונה מיני מימונה מיני מימונה מימונה קטנה ולפעמים מיקרו מימונה מיקרו מימונה מיקרו מימונה מימונה עוד יותר קטנה וגם כן ננו מימונה ננו מימונה ננו מימונה מימונה מזרובה היה שם הופ הלה הופ הופ הלה הופ הופ הלה הופ די הופ די הופ הופ לוקחים את הפופ עד הטופ בלי חרופ כשאלי אוליאל יטרוף את התוף עד הסוף

Before every keyboard player became a DJ, before every organist became a keyboardist, I used to play organ at events — weddings, henna parties, bar mitzvahs, a ceremony for a girl and also a brit milah. I played in a hit ensemble. We were here together for all the Moroccans, that’s why they called us the band Sfatayim. The leader was called Uliel, shredding a string on the guitar, asking in a hoarse, relaxed voice: fill the little cups with grapefruit juice, wave napkins for the happy couple, glasses up to the sky — we’ll drink l’chaim. That’s why Uliel was called Haim. I was fourteen, drinking whisky with cola, asking the guy at the console: “Turn me up, turn me up, I can’t hear my synth, not satisfied with my DX7. Give, give, give, give me delay; give, give, give, give me reverb; give, give, give, give me delay. Volume, volume, where are you?” At the same time we played a dance set — you could say unbelievably unique: colorful chaos, a packed floor, empty tables even though all the waiters were walking around with sweets. When Sami, the lead singer with the mustache, said to raise your hands, I knew it was about to begin: handwork — clapping. So where are your hands, please? And where are your hands, thank you? And where are your hands, please? And where are the hands — raise your hands! There’s a super Mimouna here, super Mimouna, super Mimouna — a big Mimouna; and sometimes a mini Mimouna, mini Mimouna, mini Mimouna — a small Mimouna; and sometimes a micro Mimouna, micro Mimouna, micro Mimouna — an even smaller Mimouna; and also a nano Mimouna, nano Mimouna, nano Mimouna — a crappy Mimouna. There was hop he-la hop, hop he-la hop, hop he-la hop, di hop, di hop, hop — taking the pop to the top without dozing, as Eli Uliel devours the drum to the very end.

אם אתה באת תקום ותרקוד גם אם אתה סתם בטטה יושב ספת התמיד שבלובי ליד הבופה ואוכל איזה דבר מאפה מהונדס כשחיים אוחנה דופק על הבס אתה קם ונכנס מצטרף אל הקצב הטס טס טס טס טס.... הייתי חוזר לפנות בוקר כולי בעננים עם סטיפה של כסף מגולגל רואה את אבא עם קצף על הפנים מתכונן לצאת למפעל אין צדק בעולם וזה ידוע, בשביל הכסף שעשיתי הלילה אבא יצטרך לעבוד שבוע עם כל הכבוד לענטוזי ישבניים, אבא עשה את הדבר האמיתי עבודת כפיים

If you came, get up and dance, even if you’re just a couch potato sitting on the eternal lobby sofa by the buffet eating some engineered pastry; when Haim Ohana bangs on the bass, you get up and step in, joining the flying beat — ts ts ts ts ts.... I’d come back at dawn, on cloud nine, with a wad of rolled-up cash, seeing Dad with foam on his face getting ready to head to the factory. There’s no justice in the world, and that’s known: for the money I made tonight, Dad will have to work a week. With all due respect to butt-wiggling, Dad did the real thing: manual labor.