בכל רגע חולף דיוקנך משתלב בשיחה של הלב אין מילה מיותרת הן תכנס פתאומי כמו נס בידך לפייס את עוקצו של הערב

In every passing moment your portrait blends into the heart’s conversation, not a word is superfluous. You enter suddenly, like a miracle; it is in your power to soothe the evening’s sting

הלא כך דמות בדמות נקשרת בדידות לאט לאט נמסרת כדי שנקשיב, כדי שנקשיב הלא כשדמות אל דמות נדהמת גם הדממה אינה אילמת עד שנשיב, עד שנשיב

Is it not thus, that image to image is bound, loneliness slowly, slowly yields, so that we may listen, so that we may listen. And when a figure stands amazed before a figure, even the silence is not mute, until we reply, until we reply

כשבחושך החי ינמנם לו הפנאי יתלקטו בוודאי התקופות של חיינו עד יוארו זכרונות שסמרו ודברים שבגרו בעירום אישוננו

When in the living darkness leisure dozes, the seasons of our lives will surely gather, until memories that bristled are illumined, and things that have matured in the nakedness of our pupils

וחידות אין ספור הומות בעומק חרדת פתאום וידוי של עונג עד שנבין, עד שנבין דברים רבים זורחים בחושך תוגה וסוד גילוי של אושר עד שנשכים, עד שנשכים.

And countless riddles hum in the deep, a sudden dread and a confession of delight, until we understand, until we understand. Many things shine in the dark: sorrow and the secret revelation of happiness, until we rise early, until we rise early.