את הסיפור הזה מתחילים מהסוף אנייה עם נוסעים הגיעה לחוף אנשים עייפים בארץ חדשה עומדים מול שער גדול ומסתכלים בו בשתיקה אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים בבגדים עבים בצעדים כבדים שום דבר לא היה כמו בהבטחות הבטיחו ארץ חמה היו רוחות וסערות הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים הכל ספוג במים שמיכות הפוך מפולין כולם מתייפחים אבל אני כבר ישנה כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה

This story begins from the end A ship with passengers reached the shore Tired people in a new land Standing before a big gate and looking at it in silence People from the edge of time, from the edge of light and life In thick clothes, with heavy steps Nothing was like in the promises They promised a warm land — there were winds and storms The roof flew off in winter, the floor was full of pots Everything is soaked with water, down quilts from Poland Everyone is sobbing, but I am already asleep Like a real princess — asleep with an umbrella

מישהו אומר - "הגענו" מישהו אומר - "אולי" מישהו צועק - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי" מישהו קורא - "בינתיים" צועקים לו - "עד מתי" לעולם כבר לא נדע מי נכנס ומי יצא מי עבר ומי נשאר בשרליה, שרליה...

Someone says: "We've arrived" Someone says: "Maybe" Someone shouts: "We found it" They whisper to him: "If only" Someone calls: "Meanwhile" They shout to him: "Until when" We will never know anymore who entered and who left, who passed through and who stayed, in Sha'ar HaAliyah, Sha'ar HaAliyah...

"קול ציון לגולה" כל שעה שפה אחרת הרדיו מנגן, יושבים כמו גולים במחתרת כמו ליד התנור יושבים, מתחממים מבינים כל מילה, שרים את השירים ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה שוברת שיניים אדישה וקשה כל התוכניות נהפכו לחלומות מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות מחליפים זכרונות מקשטים את העבר שם כולם נסיכים היו וזה מה שנשאר היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר כל מילה היא אמת, אמת פחות או יותר.. שרליה, שרליה...

"Kol Zion LaGolah" — every hour a different language The radio plays, we sit like exiles in the underground Like by the stove we sit, warming up We understand every word, we sing the songs And in the morning we return to the new language Tooth-breaking, indifferent and hard All the plans turned into dreams We change profession, we change the names We trade memories, we adorn the past There everyone were princes, and that's what remained There was a piano in every room, horse stables in the yard Every word is the truth, truth more or less.. Sha'ar HaAliyah, Sha'ar HaAliyah...

ושוב הרדיו מדבר "מדור חיפוש קרובים" רשימות ארוכות שמות כתובות ומספרים מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר ובינתיים אבי קנה לו מצלמה "פוטו חמש דקות" - תמונות לתעודה תעודת עולה, תעודת זהות, פנקס חבר אין שפה, אין פרנסה, יש תעודה כבר נסתדר ובקיץ החם מוציאים את הכסאות מרכז הסברה מביא סרטים והרצאות אקורדיון מנגן מלווה איזו זמרת 'עגלה עם סוסה', 'אוי אוי כנרת כנרת' שרליה, שרליה...

And again the radio speaks: "Searching for Relatives" section Long lists — names, addresses and numbers Whoever changed his name has basically already given up He does not listen to the program; he has no strength left Meanwhile my father bought himself a camera "Photo — five minutes" — pictures for documents Immigrant certificate, identity card, membership booklet No language, no livelihood, there is a document — we'll manage And in the hot summer they take the chairs out The Information Center brings films and lectures An accordion plays, accompanying some singer "A Cart with a Mare", "Oy Oy Kinneret Kinneret" Sha'ar HaAliyah, Sha'ar HaAliyah...

מיטה מתקפלת, שולחן מתקפל ובערב שבת אנחנו יוצאים לטייל חולצות לבנות נעליים מבריקות הולכים לטייל אבל אין פה מה לראות שורות של צריפים, כמה עצים וגדר חוזרים במתינות, הרי אין מה למהר את הסיפור הזה מתחילים מהסוף סיפור על אנייה שהגיעה אל החוף על מחנה מעבר ועל תחנה סופית ועל הבולגרית, הפולנית, היידיש, העברית ועל מקום אפור ללא צבע ללא נוף ועל התחלה, התחלה שאין לה סוף

A folding bed, a folding table And on Friday evening we go out for a walk White shirts, polished shoes We go for a walk but there's nothing to see here Rows of shacks, a few trees and a fence We return unhurriedly — after all, there's no reason to hurry This story begins from the end A story about a ship that arrived at the shore About a transit camp and a final station And about Bulgarian, Polish, Yiddish, Hebrew And about a gray place without color, without a view And about a beginning, a beginning that has no end

מישהו אומר - "הגענו" מישהו אומר - "אולי" מישהו צועק - "מצאנו" לוחשים לו "הלוואי" מישהו קורא - "בינתיים" צועקים לו - "עד מתי" לעולם כבר לא נדע מי נכנס ומי יצא מי עבר ומי נשאר בשרליה, שרליה...

Someone says: "We've arrived" Someone says: "Maybe" Someone shouts: "We found it" They whisper to him: "If only" Someone calls: "Meanwhile" They shout to him: "Until when" We will never know anymore who entered and who left, who passed through and who stayed, in Sha'ar HaAliyah, Sha'ar HaAliyah...