אני זוכר אותן את הנשים ההן את חן הליכתן ותואר מראהן נשים בריאות בשר ועגולות מראה שקומתן תמר וחיוכן נאה נשים עגלגלות בנויות לתלפיות כבדות משקל אבל קלות כאיילות והן ידעו לשאת איתן באהבה את כובד משקלן כולו בגאווה

I remember them, those women their graceful gait and the nobility of their looks full‑figured women, round in appearance whose stature was like a date palm and whose smile was fair rounded women, stately‑built heavy of weight yet light as does and they knew to carry with love the full heft of their weight, with pride

היכן אתן היכן? כל יעלות החן אני הלוא מוכן להיות כפרתכן

Where are you, where? all you gazelles of grace for I am, after all, ready to be your atonement

רבקה ומרקדה ופלורה התמירה וליזה ומריטה ובלנקו הגבירה פלומבה שעיניה הכו בסנוורים ורוזה ששדיה המסו ת'גברים פורטונה וויקטוריה ולולה הלבנה וליסה ואלגרה וקלרה השחומה ואיך רקדו שוקיה של ג'וריה שהלכה וצמד ישבניה נראו כמו ממלכה

Rivka and Markada and Flora the tall and Liza and Marita and Lady Blanco Plumba, whose eyes dazzled and Rosa, whose breasts melted the men Fortuna and Victoria and Lola the fair and Lisa and Allegra and Clara the dark‑skinned and how Joria’s thighs danced as she walked and her pair of buttocks looked like a kingdom

אני זוכר אותן בכפכפי העץ רוקדות ומחוללות וכל גופן עולץ מנדנדות היו ירך וגם צוואר לקצב הטמבור העוד והסיטר וכשהיו שרות בקול פעמונים רומנסות עתיקות בניב ים תיכוני היו ריחות לימון יסמין ושושנה חודרים כמי ורדים אל תוך הנשמה

I remember them in wooden clogs dancing and whirling, their whole bodies exulting they would sway both thigh and neck to the beat of the tambourine, the oud, and the zither and when they sang with bell‑like voices ancient romances in a Mediterranean tongue there were scents of lemon, jasmine, and rose seeping like rosewater into the soul

היכן אתן היכן? כל יעלות החן אני הלוא מוכן להיות כפרתכן

Where are you, where? all you gazelles of grace for I am, after all, ready to be your atonement

רבקה ומרקדה ופלורה התמירה וליזה ומריטה ובלנקו הגבירה פלומבה שעיניה הכו בסנוורים ורוזה ששדיה המסו ת'גברים פורטונה וויקטוריה ולולה הלבנה וליסה ואלגרה וקלרה השחומה ואיך רקדו שוקיה של ג'וריה שהלכה וצמד ישבניה נראו כמו ממלכה

Rivka and Markada and Flora the tall and Liza and Marita and Lady Blanco Plumba, whose eyes dazzled and Rosa, whose breasts melted the men Fortuna and Victoria and Lola the fair and Lisa and Allegra and Clara the dark‑skinned and how Joria’s thighs danced as she walked and her pair of buttocks looked like a kingdom

אני זוכר אותן נושאות סלים ביד חוזרות מיום של שוק כדי להכין שבת נשים מדושנות גדולות גוף ונשמה נשים לא משכילות אבל מלאות חוכמה וכך אזכור אותן את הנשים ההן את חן הליכתן וטוהר מראהן בבגד פרחוני צעיף על כתפיהן רוקמות גם את הזמן וגם את חייהן

I remember them carrying baskets in hand returning from market day to prepare the Sabbath well‑fed women, great in body and in soul women uneducated, yet full of wisdom and thus I will remember them, those women the grace of their walk and the purity of their looks in a floral dress, a scarf on their shoulders embroidering both time and their own lives

היכן אתן היכן? כל יעלות החן אני הלוא מוכן להיות כפרתכן

Where are you, where? all you gazelles of grace for I am, after all, ready to be your atonement