כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

For you have stormed upon me—forever I will sing you. In vain I’d raise a wall for you, in vain I’d set up doors! My longing is for you, and toward me your garden, and my body reels, helpless, losing its hands!

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

For the books, only the sin and the judge—sudden forever; my eyes in you are dazed. While in the street a fighter bleeds raspberry sunsets, bind me into sheaves.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

Do not beg those who recoil from approaching; alone I shall be a wanderer in your lands. My prayer asks for nothing; my prayer is single, and it says: here—take!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

To the edges of sorrow, to the wells of night, through iron streets, empty and long, my God commanded you to bear to your little ones from my great poverty—almonds and raisins.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Good that your hand still seizes our heart; do not pity it when it, winged, runs; do not let it darken like a room without the stars that remained outside.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

There the moon sears like a butcherwoman’s kiss; there the damp firmament roars its cough; there a sycamore will drop a branch to me like a handkerchief, and I will bow to her and lift it.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות.

And I know that to the beat of the drum, in mercantile cities, deaf and aching, one day I shall yet fall, head-wounded, to pluck this smile of ours from among the chariots.