[בית] אין לי אליבי, הייתי היכן שהייתי אינני זוכר הרבה ממה שעשיתי הזמן הונף כמאכלת, החלל נפער כמו פצע הפחדים עלו מן האוב האם מי שראה אדם נמחק לנגד עיניו יוכל לחדול מלכתוב האם מי ששמע את מילתו האחרונה של אביו יתיר לעצמו לאהוב

[Stanza] I have no alibi, I was where I was. I don't remember much of what I did. Time was lifted like a sacrificial knife; the void gaped like a wound. Fears rose from the underworld. Can one who saw a man erased before his eyes cease to write? Can one who heard his father's final word allow himself to love?