הוא כבר לא כל כך צעיר, יותר מחמישים והוא עובר זמנים קשים נלחם עם השכן העצבני על החצר כל אחד אומר למות, אבל איתך אני לא מדבר

He's no longer so young, over fifty And he's going through hard times He fights with the irritable neighbor over the yard Everyone says "die," but I'm not talking to you

הוא לגמרי לא שקט, חי על הקסט אף פעם לא יודע מה הוא בעצם רוצה מקלל ומתנצל, משתולל ומתקפל הוא בוכה לבד בלילה, כשאף אחד לא מסתכל

He's not calm at all, lives on the edge He never knows what he actually wants Curses and apologizes, goes wild and backs down He cries alone at night, when no one is looking

קם כל בוקר ורואה שהלילה מתמשך לא זוכר מאיפה בא ועכשיו לאן ילך מתהפך מצד לצד, קרוע מבפנים מבולבל ומפוצל, הוא חי על כדורים

He gets up every morning and sees that the night goes on He doesn't remember where he came from and now where he will go Turns from side to side, torn from within Confused and split, he lives on pills

אין לו זמן לשבת, לאכול כמו בן אדם את הכל הוא שם בפיתה, טס בכביש לפני כולם עוקף מהימין, אחר כך שובר לשמאל היה רוצה להתיישר אבל כבר לא ממש יכול

He has no time to sit, to eat like a human being He puts everything in a pita, flies down the road ahead of everyone Overtakes on the right, then cuts to the left He would like to straighten out, but he can hardly do it anymore

ביני ובינך, בנינו לבינם בין חושך לאור, בין יבשה לים בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר

Between me and you, between us and them Between darkness and light, between dry land and sea Between sacred and profane, between the sweet and the bitter Without borders, there is no limit to anything

יש גבול ליאוש, אין גבול לתקווה יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה יש גבול למציאות, אין גבול לחלום יש גבול למלחמות, אין גבול לשלום

There is a limit to despair, there is no limit to hope There is a limit to hatred, there is no limit to love There is a limit to reality, there is no limit to the dream There is a limit to wars, there is no limit to peace

מדי פעם הוא נזכר איך כשהיה צעיר היה חלום, היתה תקווה באופק הבהיר אבל עכשיו הוא רואה עננים של חרדה והוא רץ מיד הביתה אחרי העבודה

From time to time he remembers how, when he was young There was a dream, there was hope on the bright horizon But now he sees clouds of anxiety And he runs straight home after work

טבוע בתוך פקק, חסר אונים, צופר בזעם מדליק את הרדיו וחושב רק על זה, רק לא עוד פעם מעשן כמו קטר, דואג לילדים והדרך אל ליבו כבר רצופה מעקפים

Drowned in a traffic jam, helpless, honking in rage Turns on the radio and thinks only about this, just not again Smokes like a locomotive, worries about the children And the road to his heart is already lined with detours

ביני ובינך, בנינו לבינם בין חושך לאור, בין יבשה לים בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר

Between me and you, between us and them Between darkness and light, between dry land and sea Between sacred and profane, between the sweet and the bitter Without borders, there is no limit to anything